מהשדה לחבר, בלי לעבור את הסופר

קיבוץ נמצא בהשתנות מתמדת. ולא פעם, מה שהיה … חוזר. לדוגמה, גן הירק. בתחילת ההתיישבות בחצור גן הירק היה ענף חשוב בפרנסה הקיבוצית. אבל עם השנים – והתפתחותם של התעשייה ושל ענפי חקלאות גדולים יותר – גידול ירקות לתצרוכת פנימית נעשה לנחלת העבר. מצב זה השתנה עם דור חדש של פנסיונרים יחסית צעירים – לדוגמה איציק אוחיון שחידש את גן הירק בחלקה מזרחית לאמן.
 

גן הירק של איציק איננו רק מקור לירקות טריים שאנחנו אוכלים, אלא גם יעד לטיולים של הגנים שזוכים לראות שהמקור של מה שהם אוכלים איננו החנות, אלא האדמה עצמה.

וזה נכון אפילו אם המבוגרים מזהים את הספסלים ליד הכניסה המזרחית של חדר האוכל כמקור הירקות.

 

 

כל משפחה והטעם המיוחד שלה

גם בקיבוץ, וגם בתקופת הלינה המשותפת, משפחות פיתחו מסורות משלהן, כולל טעמים מיוחדים. לאור זה היה הגיוני שהקיבוץ יפיק ספר מתכונים שבו החברים והמשפחות יכלו לשתף את הקיבוץ במטעמים שלהם. חצור עשה זאת פעמיים:

1988 2016

הספרים האלה מלאים לא רק מתכונים, אלא בסיפורי המשפחות שמאחורי המתכונים.

המרציפן היה אהוב על הגרעין הבולגרי, והמתכון למרציפן של וידה ו-מוני אלמוג מופיע בספר של 1988 (בעמוד 152). כמו-כן, המתכון נשמר גם בכתב היד של מוני.


יוזמה נשית

קיבוצים התקשו ליצור מקומות עבודה עבור נשים שלא היו קשורים לתפקידים ה-"מסורתיים" של החברה הסובבת – בעיקר המטבח, הנקיון, והחינוך. אבל היו חברות קיבוץ שידעו למנף את התפקידים המסורתיים האלה ולהפוך אותם למרכזי יזמות.

בשנות התשעים, למשל, חברות ותיקות זיהו את הצורך בחנות יד שנייה ופתחו חנות כזאת במה שהיה מקלט +30:

ובמאה הנוכחית חברות אחרות הסבו את מה שהיה חצור לטף לחנות יד שנייה שפעלה ממש עד לימינו:

אמן – מ-א' ועד ת'

בראש השנה תשפ"ג נערכה תערוכה במועדון לציון 80 שנה לאמן … ובעקבות סגירתו.
חלק מהתערוכה היה משחק – "אמן – מ-א' ועד ת'". הנה הוא לפניכם בגירסה אינטרנטית.
המשחק, כמובן, איננו מזכיר את כל העובדים ו/או המוצרים הקשורים לאמן, והארכיון מבקש סליחה מראש לכל מי שאיננו מוצא את יקיריו. להבדיל מהתערוכה הגשמית, למשחק אפשר להוסיף, להרחיב, ולחדש.

א' ב' ג' ד' ה' ו' ז' ח'
ט' י' כ' ל' מ' נ' ס' ע'
  פ' צ' ק' ר' ש' ת'  

תתניע!

היום בקיבוץ כבר אין מכוניות "שיתופיות", או "של הקיבוץ". לכל משפחה יש לפחות מכונית אחת ואין צורך לחשב על חשבון מי הנסיעה. אבל לא כך היה בעבר. היו ימים שבהם כאשר הזמינו רכב היה ברור על חשבון מי הנסיעה, אבל בשנות ה-90 התהליך עבר שכלול טכנולוגי באמצעות ה-"חוכמולוג".

עם כמות ה-"טכנולוגיות" שמלוות אותנו היום ספק אם אנחנו זקוקים להדרכה כיצד להשתמש במכשיר כזה, אבל ה-"חוכמולוג" נכנס לשימוש אצלנו לפני כמעט שלושים שנה, והיה צורך להסביר לנו מה עושים איתו. לשם זה הוכן סרטון. בסרטון, מ-1995, מראים את חיבור המכשיר שקולט את נתוני ה-"חוכמולוג", ומסבירים כיצד מתניעים וגם כיצד המידע נרשם בהנהלת החשבונות:

וכצפוי, עם השנים ההתנעה עברה שכלולים. בערך ב-2005 זכינו ל-"דאלאס" – מכשיר פשוט יותר שעשה את אותה מלאכת הרישום והחיוב:

אבל כזכור, היום אין מכוניות "ציבוריות" וסביר להניח שבכל בית יש מגירה אם לפחות "דאלאס" אחד שכבר איננו זוכה לשימוש.

הלב הפועם של הקיבוץ – של פעם

חדר האוכל של הקיבוץ לא רק סיפק ארוחות שלוש פעמים ביום לחברים ולתושבים. הוא גם היה מקום מפגש (גם כאשר כבר אין צורך למלא שולחנות). ובנוסף, הוא היה אחד הערוצים המרכזיים של העברת מידע לחברים. לוח המודעות היה מלא במידע חשוב, ותאי הדואר שבכניסה המערבית לחדר האוכל היו מתמלאים עם מכתבים מבחוץ ועם ידיעות פנימיות לחברים.

רבות מהמודעות של העבר משכו את העין בצבעוניותן. הן הזמינו עיון ממושך במה שהופיע בלוח. היום מודעות עדיין נתלות בלוח, אבל נדמה שלעתים קרובות יותר הוא כמעט ריק.

תודעה חקלאית

היום, במאה ה-21, מעטים מאד מחברי הקיבוץ עובדים בחקלאות. אבל קשה להוציא את החקלאות מהקיבוצניק, והמציאות הזאת באה לביטוי בדאגה לכמות הגשמים שיורדים. במהלך השנים מדידת הגשם היתה תפקיד חשוב והאוכלוסיה במלואה עקבה אחרי תצפית הגשמים.

שנים רבות דפי תצפית הגשם הוצגו בלוח המודעות בכניסה המערבית לחדר האוכל, אבל היום ממעטים להכנס דרך הכניסה המערבית, ולכן הדפים מוצגים בלוח התרבות ליד מכונת הכלים.

אינני עוקבים אחרי כמות הגשם בלבד. אנחנו גם בוחנים את כמות המשקעים לעומת השנה הקודמת:

עוד בגבולות עקבו אחר הגשם המעט שירד שם. בחצור במשך שנים ארוכות יעקב בן בשט היה, בין תפקידיו הרבים, המודד "הרשמי" של כמות המשקעים:

אבל היום התפקיד עבר לאסא קצירי שמודד לפני ביתו:

כידוע, לוח המודעות בחדר האוכל איבד חלק מכובד מגדולתו. כבר לא עוברים דרכו לקבל עדכונים. אנחנו זקוקים לשיטות אחרות כדי ליידע אותנו כמה גשם ירד. בחורף 2022 אסא קצירי התחיל להעלות ל-מקומי את הדיווחים:

הו! מה יפים אתם ילדי חצור!

כל קהילה מפתחת לעצמה מסורות. כך גם בתנועה הקיבוצית, וכמובן גם בחצור בפרט. מסורת שהשתרשה אצלנו במהלך השנים היא תערוכת צילומים של ילדי הקיבוץ – מבית התינוקות ועד לסיום כיתות היסוד – בקיר של האגף המזרחי של חדר אוכל לקראת ראש השנה.

בשבועות האחרונים של הקיץ אחד ממיטב הצלמים של הקיבוץ שוקד על איתור כל אחד מהילדים כדי לצלם אותם כדי שבמהלך חודש תשרי כולם יכולים להתרשם מיופים. ואכן, אין מה להגיד – קיבוץ חצור התברך בילדים יפים!

התערוכה של שנת 2010

בצילום: התערוכה משנת 2012.

התערוכות האלו מעניקות לנו הזדמנות לעקוב אחרי גדילתם של הילדים, וגם צמיחתן של המשפחות.

צופים בתערוכה ב-2013

צופים שוב, הפעם בתערוכה של 2014

פריחה עליך חצור

עץ סיגלון בדשא הגדול

תערוכה מרהיבה של עצים בקיבוץ אפשר (ורצוי) למצוא בחשבון הפייסבוק של הארכיון.

 

לאורך כביש ה-28.

ובעצם, היכן שלא נביט, הקיבוץ יפה.

 

 

שרים וזוכרים

במשך שנים רבות, בעונת הסתיו וסמוך לתאריך של מלחמת יום הכיפורים, הקיבוץ התכנס במועדון לערבי שירה לזכר בניו חללי מערכות ישראל.

בערב משתתפים זמרים מהקיבוץ והשירה מעניקה לכולם האפשרות להתאחד ולזכור.

חבורת הזמר של חצור – עם אמנון גפן באמצע.

 

css.php