תגית: חצור-לטף

הרוב המכריע של הקונים בכל-בו חצור הם חברי ותושבי הקיבוץ. סביר להניח שעבורם שקיות ניילון (שלמרבה השמחה עם השנים נעשו מתאימות למחזור) לא פעלו כאמצעי שיווק. הרי עם או בלי פרסום על השקית יחזרו לכל-בו כדי לערוך א הקניות לבית.

 

לעומת זאת, הרבה מהקונים בחצור לטף באו מחוץ לקיבוץ (וגם היו מכירות מחוץ לקיבוץ) ולכן זהות ,המוצר ומקום הייצור, היתה חשובה כדי לקדם את המכירות.

חצור לטף היה מפעל לכל דבר (אם כי, לא כמו במזרח הרחוק הוא לא הרוויח מניצול העובדים). מוצריו נמכרו בחנות המפעל, דרך תערוכות, וכמובן שגם דרך פרסומות.

בני חצור מדגימים בגדים של חצור לטף – לפרסומת.

ילדי חצור לא כיכבו רק בצילומים – היו גם סרטוני “תצוגת אופנה”, אם כי אלה היו כנראה לתצרוכת פנימית בלבד:

ב-1996:

וגם ב-1997:

ואם כבר מפרסמים, יש עוד דרך חשובה לשיווק.

חצור לטף סיפק מקום עבודה לנשים שגם אם יצאו ממעגל העבודה באופן רשמי ועדיין יכלו לתרום המון. מדובר בעבודה מקצועית מאד.

רחל כהן גוזרת

אבל כמו בכל מקום עבודה שמכבדת את עצמה הוא גם אפשר מפגש חברתי – במיוחד בשעות של הפסקת עשר.

בצילום: מרים נדיב ו-רחל בסן בארוחת עשר בחצור לטף.

 

תעשיית הבגדים היא תעשייה מכובדת מאד. היא דורשת מיומנויות רבות, וגם כישורי ניהול. במילים אחרות, סוג העבודה שבהחלט מתאים לנשים.

בשנות ה-80, חברות הקיבוץ הוותיקות התחילו לצאת ממעגל העבודה, אבל הן עדיין יכלו לתרום. הוחלט להקים מפעיל – חצור לטף – שיכין בגדים לא רק לילדי הקיבוץ, אלא גם לשווק לשוק המקומי.

מלוינה ירון ו-יהודית פרחי עוזרות לילד בקיבוץ לבחור בגד.

ובמהלך השנים היו חברות קיבוץ שראו בביגוד (וכלי בית ועוד) מרחב מתאים ליזמות.