כי ההיסטוריה עוד בועטת
חברי חצור רבים איבדו משפחה בשואה. בשנות ה-90 הוחלט להקים אנדרטה – בכניסה לבית הקברות של הקיבוץ – לזכר בני משפחה שניספו בשואה.
האנדרטה הוקמה בשנת 1992. סמוך לבניית האנדרטה הופקה גם אוגדן עם דף שהוקדש שבני המשפחה של חברי הקיבוץ שנספו בשואה.
בטקס הסרת הלוט הוקרא הטקסט הבא:
בנוסף, הופק סרטן – לכל איש יש שם – שבו יעל ארבל, מרים ו-אלי נדיב, ו-דוד ו-חיה גפן סיפרו על משפחותיהם.
עלון פנימי של הקיבוץ שיצא כל שבוע, מיום עליית הקבוצה הראשונה על הגבעה (על התל), במשך 54 שנים ברציפות!
ב’על התל’ בא לביטוי, מדי שבוע, כל שנעשה בקיבוץ: החלטות, אירועים, אנפורמציה משקית, פיננסית ופוליטית, תוכניות ותגובות על אירועים תרבותיים וחברתיים מכתבים מחברים ששהו בחו”ל, יצירה עצמית וכד’.
במאי 1948, כשהקיבוץ שהה בחפירות עקב הפגזת הצבא המצרי שהיה באיזור אשדוד, העלון יצא בשם ‘מתחת לתל’.
הטורים המפורסמים ביותר היו: ‘מרכז במשק מוסר’ (מ.מ.מ.), מישוט בחצר (אותו כתבה רחל מכבי שנפטרה) ו’מדיוני המזכירות’ אבל הפופולארי ביותר היה ‘מפי הטף’.
חצור, ולפניו ‘קיבוץ ג’, היה ידוע בתנועה הקיבוצית בעלוניו המפורטים והעקביים.
במהלך השנים העלונים קיבלו את שמותיהם בהתאם לנסיבות ולזמן:
ב’על התל’ שיצא במרץ 1953 נכתב: “על מות י.ו. סטלין מנהיג האנושות המשוחררת, נרכין את דגלנו”. אכן היו ימים.
עם השנים הפך ‘על התל’ למותג המזוהה עם קיבוץ חצור.
בסה”כ יצאו לאור 1,747 גליונות של ”על התל’!.
הגליון האחרון יצא ב 1.9.2000 והמילה האחרונה בו היא “ברוך” (עם שורוק ב’ו’).
גליון האלף של על התל, של ה-24 למאי 1968, זכה, כצפוי, לשער חגיגי:
בעלון הזה מציינים “בל נאמר כל חיינו השתקפו בו. אך חלק ניכור מההויה, העשיה, האוירה, מלבי בניה, הישגים ומחלדים – כל אלה מצאו ולו ציונם במקוטע היבש אך נכנסו … להסטוריה.”
כך נכתב בגליון ה-1000. ראוי להעמיד את זה מול הגליון הראשון של “על התל” – אמנם לא העלון הראשון של הקיבוץ, אבל הראשון שיצא (איך לא?) מתל הרוחות:
שם, בעמוד הראשון אחרי עמוד השער, שיצא בכתב יד (ובכלל לא ברור אם היו מספר עותקים) נכתב:
ובהמשך, בצורה שמשקפת נאמנה את הכתוב בגליון ה-1000:
בדורות האחרונים הבתים של חלק ניכר של העולם עברו שינויים משמעותיים – בחומרי הבנייה, בגודל, באבזור ועוד ועוד. וכך, כמובן, גם בקיבוץ. היום (כך צריך להיות ברור) אנחנו כבר לא גרים בצריפים.
למזלנו, אנחנו עדיין יכולים לטעם, טיפה, מה היה כאשר ראשונים הוותיקים עברו לגבעה. ספק אם יש מישהו היום שהיה רוצה מגורים כאלה.
מי שיטייל בשדרת המוזות ימצא את הצריף ליד הארכיון, וגם ימצא שהצריף מתחדש. אין זה אומר שהוא מתאים שוב למגורים, אבל הוא הרבה יותר מזמין. אז כדאי לבקר.
ומי שייכנס יוכל להתרשם על תנאיי המחייה בשנים הראשונות של הקיבוץ:
לא, כל הכלים האלה לא נוכחו בכל דירה, ולא כולם מאותה תקופה, אבל מדפים מהסוג הזה כן היו.
שימו לב ל-ג’רה באמצע השולחן.
וחשוב לזכור ש-ישנו בצריף כזה.
בצילום מבויים, 
פסל לזכר 
פסל ושלט לזכר