קטגוריה: 1960 – 1969

בתוך הקומונה הבגדים החדשים קופלו והוכנסו לתאים המתאימים. אפשר היה לזהות את בעל הבגד (ולכן לאיזה תא יש להכניס אותו) לפי המספר המשפחתי שהודבק לכל בגד –

אותו מספר שהיום משמש לכלבו, לחדר האוכל ולכל יתר החיובים בקיבוץ.

מספרי הקומונה מלווים אותנו שנים רבות. עוד בשנות ה-60 גושו (שמואל גושן) כתב על הפיכת החבר למספר:

אני, מספרי 345. חברתי – 456. יש לנו שני ילדים: 315 הבן, 567 – הבת. אנו גרים בשכונה הרביעית של הקוטג’ים החדשים. דירתנו – בבנין השני, חדר שלישי מצפון. השכנים שלנו 178 ו-239 מימין, 465 ו-267 משמאל.
היום, הלכתי אל חדר האוכל, שמעתי את מחסנאית הבגדים צועקת אלי מרוק:
– 345! 345! התא שלך בקומונה כבר מלא עד אפס מקום. מהר וקח את בגדים, 345!

אפשר לקרוא את הפילוטון המלא מתוך “בעין שוחקת”.

בתמונה: מרסל ברין מחלקת בגדים נקיים לתאים.

במהלך היום ילדי הפעוטונים והגנים נמצאים בבתי הילדים – וזה כולל ארוחות בוקר וצהריים. בימי הלינה המשותפת, וגם לא מעט שנים אחרי-כן, גם ילדי הכיתות אכלו בבתי הילדים. ארוחות הבוקר הוכנו על ידי העובדים של בתי הילדים, אבל ארוחת הצהריים הובאה מהמטבח אל הבית.

היתה תקופה שבה איזור מיוחד של המטבח – “מטבח הילדים” – הוקדש לאוכל של הילדים, ולכל בית ילדים היו כלים מיוחדים שבהם האוכל הגיע לבית. המטפלת נהגה להגיע למטבח עם עגלה מיוחדת של הגן. עגלות אלו נבנו במסגריית הקיבוץ ובמהלך השנים הם זכו לעיצובים שונים וייחודיים.

המסגרת החינוכית של ילדי הקיבוץ בכיתות א’-ו’ נקראת ‘חברת הילדים’.

זוהי המסגרת שאחרי שעות בית הספר בה נערכת פעילות בתחומי חינוך, חברה, תרבות, וספורט בהדרכת מדריכים ומטפלות מבוגרים.

חברת הילדים מחולקת ל’מרחבים’ שהם קבוצות לפי הגילאים.

בצילום: פתיחת שנת הלימודים בכיתות היסוד – 1968

עד שנות ה 90′ חברת הילדים נקראה בשם ‘אלומה’. ישנן כמה גרסאות למקור השם. אחת מהן היא שבשנת 1955-6 היו בחברת הילדים שלוש קבוצות: ‘שיבולים’, ‘דגן’ ו’עומר’, וכשמאגדים אותם יוצרים אלומה.

שלושה המרחבים המרכיבים היום את חברת הילדים נקראים ‘עומר’ (כיתה א’) ‘שיבולים’ (ב’-ג’) ו’אלומה’ (ד’-ו’). איך שגלגל מסתובב…

מה עושים ביום שישי אחרי הצהריים, לפני כניסת השבת?

יש המון שאפשר לעשות, ובשנות השישים אחד הדברים האלה היה … לצחצח נעליים.

חשוב לזכור שלא לפני הרבה שנים נעלי עור היו מצרך יקר והיה צורך לשמור עליהן (בזמנו אפילו תיקנו אותן).

בצילום: חיים מאירי מצחצח נעליים.

בשנים האחרונות חלה פריחה בתנועת השומר הצעיר בקיבוץ, אחרי שנים ארוכות של העדר פעילות. אבל בשנות ה-50 וה-60 היה מובן מאליו שבני הקיבוץ יהיו חלק מהתנועה.

בצילום: בני חצור כחלק מצעדה של התנועה.

היו לתנועה היבטים מגוונים. בדומה לצופים היה דגש על טיולים ועל היציאה לטבע ועל פעילות גופנית וספורטיבית.

בני חצור בטיול

פירמידה של בני קבוצת סלע בנשף של התנועה

אבל היה גם פן אידיאולוגי, והציפיה היתה שהשומר יתנהג לפי דפוסי התנהגות ברורים ואף קפדניים. פן זה בא לביטוי במפקדים ובדיונים לקראת קבלת “סמל בוגרים”.

ילדי קבוצת עומר מקבלים סמל “בני מצדה” מידי המדריכה רותי ברקאי

ראובן דה-פורטו מחלק סמל בוגרים לחניכי גדוד דביר – 1960

ההחלטה לקבל סמל בוגרים נחשבה להחלטה משמעותית בחיים. המשמעות הזאת באה לביטוי הדיון אשר למטה מתוך מחברת התנועה (שמות הדוברים טושטשו):

בשנת 1995 מספר חברים, בוגרי התנועה משנות ה-60, התכנסו לדיון רפלקטיבי על המקום של קבלת סמל הבוגרים בחייהם אז.

חצור התברך במספר סופרים (ולא רק כאלה שכותבים למגירה). נכון לימינו אף אחד מהספרים של סופרי חצור לא הפך לרב-מכר, אבל יש כבוד לא קטן בכך שחצור הוא ביתם של מי שמפרסם ספר. ומוצגים כאן רק חלק קטן מהתפוקה החצורית.

בצילום: ספר זכרונות של רחל מכבי, ספר לימוד של צבי אטקין, ספר שירים של אנדה הראל-דגן.

הסופרים של חצור לא עסקו בכתיבה בלבד. כמו כל יתר החברים היה עליהם לעבוד בענפי הקיבוץ. חלקם היו, למשל, מורים באולפן.

תחילה חברי הקיבוץ גרו באהלים. בהמשך הם עברו לצריפים. כצפוי, וכראוי, עם השנים תנאיי המגורים הלכו והשתפרו. נציג כאן ציוני דרך במגורי הקבע של חברי הקיבוץ.

השיכונים המובאים כאן נבנו בתקופה של לינה משותפת. יש לזכור שבאותן שנים הילדים אמנם הגיעו “לחדר” לשעות בילוי, אבל בעצם הבית היה של ההורים. היום, כאשר הילדים לנים בבתי הוריהם הבתים גדולים ומרווחים יותר. 

שיכון שירותים משותפים
נבנו בשנים:

שיכון סבתא ג’ילדה
נבנה ב:

שיכון א’
נבנה ב:

שיכון עולים
נבנה ב:

שיכון נעורים
נבנה ב:

קוטג’
נבנה ב:

שיכון “דוד בר”
נבנה ב:

שיכון בת-עמי
נבנה ב:

שיכון ותיקים
נבנה ב:

שיכון ה-28
נבנה ב:

שיכון ה-29
נבנה ב:

היום רוב השיכונים שנבנו עבור “ותיקים” כבר מאוכלסים על ידי צעירים, וכמובן שהבתים האלה גם זכו לשיפוצים רבים.

הקיבוץ חוגג את חנוכה במספר מעגלים – בקהילה הרחבה, בבתי הילדים, וכמובן גם במשפחה.

בתמונה: משה ארנן ונכדתו אסתר, 1984 – במסגרת הגן

בתמונה: ותיקי הקיבוץ – צבי הולנדר, פרומה ו-אברהם קרני, מרים נדיב בחגיגת נר ראשון של חנוכה בחדר האוכל – 2012.

המוסד החינוכי חוגג חנוכה – 1965.

וכמובן שלכל חבר סיפור החנוכה משלו, וב-1995 שמונה חברים סיפרו את שלהם:

במשך שנות ה-60 ועד כמעט אמצע שנות ה-70 בחצור היה ענף חקלאי שלא התלכלכו בו כמו ברוב ענפי החקלאות. עם זאת, מפני שחלק גדול מהעבודה היתה בתוך חממה, קשה להגיד שתנאיי העבודה היו אופטימליים: גידול ורדים.

שלמה ברקאי גוזם שתילי ורדים.

דני סימון קוטף ורדים.

נורית רוסיאנסקי אורזת ורדים לשיווק.