מתברר שקיבוץ הוא יצור בעל יכולת הסתגלות גדולה מאד. הוא נמצא בשינוי מתמיד. לא כל השינויים הם שביעות רצון של כולם, אבל העמידות מוכיחה שהקיבוץ מסוגל להתמודד איתם, ולהכיל אותם.
אחד השינויים הראשונים שבעיני לא מעט בישרו על “סוף הקיבוץ” היה הקומקום החשמלי שחולק לבתי החברים בשנת 1955. לפני חלוקת הקומקומים החברים נאלצו לעלות לחדר האוכל על מנת לשתות משקה חם, וכאשר עשו זאת הם גם פגשו, כמובן, חברים אחרים. היתה חשש שהחלוקה לחדרים יגרום לכך שהחברים יפסיקו להפגש.
זה כנראה לא קרה.
