בחצור, כמו ברוב יתר הקיבוצים בארץ, ילדי הקיבוץ גדלו בבתי ילדים ושהו בהם רוב שעות היום. הם בילו שעות רבות עם המטפלות והמחנכים. אפשר ללמוד על חיי הקבוצה מזכרונות של נורית מלמד מקבוצת חרמש, קבוצת הבנים הראשונה.
ילדי קבוצת חרמש – עם המטפלת פרומה קרני.
על פרומה קרני (אוקטובר, 2020)
באתי היום, לספר על פרומה, לא לפאר אותה, לספר על פרומה האישה, שהייתה מטפלת שלנו בכיתות יסוד.
שהייתה בשבילי המטפלת המיתולוגית, ממנה לומדים על החיים, החל מאיך שוטפים רצפה וכלה בכל סודות ההתפתחות המינית.
היום אפשר לשמוע יותר על עוולות החינוך המשותף ולא אתווכח עם הביקורת שאנחנו מרגישים היום, אני רוצה לספר על פרומה שהייתה שם בשבילנו, שהאמינה שבית הילדים הוא הבית וכך התייחסה לעבודתה שנמשכה מבוקר עד ערב. בטבעיות ובשמחה, בקפדנות – על ניקיון וסדר, באמהיות נבונה ביחסה לבעיות ההתבגרות שלנו.
אני רוצה לספר על פרומה כדי להאיר לדורות אחרינו את הדמויות שנשאו את הרעיון הקיבוצי על כתפיהם, שתרגמו הכרזות אידיאולוגיות לחיי יומיום שבשבילנו היו הדמויות שמהם הבנו את החיים בנוסף על הורינו.
היית אתנו כשעברנו לעין החורש, קבוצת ילדים לא פשוטה, שכקבוצה בכורה עברה את כל הטרנדים החינוכיים אבל גם זכתה להמון תשומת לב, ואת היית חלק מאותה תשומת לב ציבורית שנתנה לנו להרגיש כל כך חשובים לעולם המבוגרים. נדרשה מאתנו הרבה אחריות ועצמאות ואת היית במקום שהדרישות האלה גרמו לנו לגאווה.
נוחי בשלום אישה רבת מעש ויהי זכרך מאבני המקום הזה.
על ז’קו ירון (ינואר, 2013)
שלום לך ז’קו
שלום לך המורה שלנו
שלום לך איש מופת.
לראשונה נפגשנו כשאתה נבחרת להיות המחנך של קבוצת חרמש.
ואנחנו אז, קבוצת ילדים פרועים למדי, “בוגרי” מלחמת השחרור – עלינו לכיתה ג’ ולא ידענו לקרוא ולכתוב.
את השנה שעברה מאז תום המלחמה, בילינו במשחקי מלחמה בתעלות ובבונקרים שנשארו בחצר.
אינני יודעת האם ניתן לך ללמוד בסמינר הקיבוצים כשנקראת לדגל, אך כושר ההמצאה שלך והיצירתיות שאינה יודעת גבול, שמשו אותך היטב.
במקום להכניס אותנו לכיתה, נכנסת איתנו לתעלות ולבונקרים וכך למדנו את נושא הלילה – אסטרונומיה לכיתה ג’. בלילות צפינו בכוכבים מתוך העמדות שהכנו, בבקרים הכתבת לנו את כל תורת ההתמצאות בכוכבים – כך למדנו קרוא וכתוב וגם אסטרונומיה, דרך הידיים.
את הקריאה רכשנו כשהיה עלינו לפענח שידורי מורס וכל מיני כתבי סתר, הודעות מוצפנות ששולחים מעבר לקוי האויב.
בשנה אחת השגנו כל מה שהיינו אמורים ללמוד בשלוש שנים.
לשום נושא לא היתה ממש צורה של בית ספר, אך הלימוד היה מאד אינטנסיבי. את מבנה הצמח, המזיקים ושיטות גידול ירקות, למדנו מפי פרופ’ חצילי ממכון וייצמן. אנחנו תארנו לו במכתבים מפורטים מה קורה בגינה שהקמנו והוא החזיר לנו בתיאור הצמח ולמה הוא זקוק.
אוי לאותו יום כשהזמנו אותו לסיום הנושא ובתום הברכה שנשא הוא הוריד את זקן הפרופסור ועמד שם חבר קבוץ שהתחפש. הסתבר שמשך כל הנושא התכתבנו איתך…..
אהבת לצטט את רוסו שקרא “בחזרה אל הטבע” והיית חדור הרגשת שליחות, ליצור מאיתנו דור בריא ומשוחרר מהתסביכים של הדור שלך. חזרת ואמרת לנו: איזה מזל יש לכם שככה מגדלים ומלמדים אתכם ושהורינו לא זכו לתנאים כאלה … ולנו לא נותר אלא להיות אסירי תודה.
אתה הקמת את משק הילדים במו ידיך – כלובים לחיות ושדה תלתן זרענו ולמדנו לקצור בחרמש – כך הוכשרנו לחיי העבודה המאושרים שנכונו לנו.
איש חרוץ ופעלתן היית עד יומך האחרון. נחוש מאד ללמדנו את ערך עבודת הכפיים מבחן שלא תמיד עמדנו בו.
גולת הכותרת של חיינו היצירתיים היו סיומי הנושא. כל סיום כזה היה אירוע כל קיבוצי שבמרכזו הצגה מושקעת, עם תפאורה ותלבושות ותאורה כמו היינו אחד מגדולי תיאטראות אירופה.
אנחנו כתבנו מחזות ושירים, ציירנו ופסלנו וניגנו, שיחקנו ורקדנו.
איש אשכולות היית. ידעת ואהבת לצטט את הפילוסופים הגדולים ואנשי המדע וכך בנית לנו עולם של אידיאות מנומקות עם דרכים להגשמתן.
לא תמיד הלבשת האידיאות על חיינו צלחה אך כל חיי אני מודה לך על האופקים הרחבים שפתחת בפני והיצירתיות שטיפחת אצלי.
לימים נפגשנו שוב כשמלוינה ואתה אימצתם אותנו ואת ילדינו לנכדים.
מדי שבת – צ’יפס על מדורה, בורקס וכוס קפה אצלכם בגינה. איש שיחה היית, איש העולם הגדול.
ואז מלוינה חלתה ובאו שנים של כאב כשאתה מטפל בה במסירות גדולה.
נפגשנו שוב כשכתבתי מפיך את סיפור חייך. אז הבנתי את מקורות הגידול שלך, את הקשר לתנועה, את עומק האמונה של דור שלם המנסה להגשים אידיאות של עולם חדש ולתרגמן לפרקטיקות של החיים.
אז הבנתי שאמירות שנאמרו לנו בילדותנו, שיקפו את הציפיות הגדולות שנקשרו בדרך גידולנו.
הבנתי את דמות העולם שרצית לברוא ואת הקושי הגדול שלקחת על עצמך.
נוח בשלום – איש עמל שכמוך
מפעל אמן – צילום משנות ה-70 – לפני מספר שיפוצים, ולפני שהיה מסביבו גדר.
בצילום, בנות הגרעין עם גיוסן לצה”ל, 1954.
יה
