תגית: תרבות

היום דב אורנר הוא אמן מוכר שאפילו זכה לתערוכה במוזיאון תל אביב. אבל במהלך שנים רבות הוא היה הרבה פחות מוכר – כמעט סוד קיבוצי. בנוסף לעבודות ולתערוכות הרבות שלו במהלך השנים, דב ידע לעודד את המעשה האמנותית של חצור, ולקדם את היצירה של חברים יוצרים – כאלה שכבר נחשבו “אמנים” וגם כאלה בתחילת הדרך.

תערוכה של דב – צופרי רע (1993)

על התערוכה “פרחי מוח” (1996)

המתנה – ברחבת ספריית הקיבוץ – 2017

בשנות ה-50 לאה צימרמן יצאה לפאריס ללמוד אמנות, ואחרי שנתיים שם, בהן היא זכתה לפרסים, היא חזרה לחצור. אנחנו פוגשים את ציוריה במקומות רבים בקיבוץ.

ב-2020 נערכה תערוכה של עבודות של לאה בגלריה של הקיבוץ.

נורית מלמד כתבה על התערוכה הזאת.

מתוך התערוכה:

 

רוב שעות הפנאי של בני קלברש הוקדשו לאמנות שלו – ציור ורישום, הדפסים, יצירת נייר ו-“ציורים” באמצעות הנייר.

בני אהב לצייר את נופי ירושלים, אבל גם הכין הדפסים – חלקם מופשטים.

באחת מתערוכות הנייר שלו הוא שחזרר, דרך הנייר, ציורים של ברויגל.

יהודה אלעזר התברך בדמיון פרוע באמנות שלו. רבים מציוריו הורכבו מקטעי בד צבעוניים שמשכו את העין והוסיפו ענין רב.

בשנת 1997 נערכה תערוכה של ציורים ופסלים של יהודה בגלריה של הקיבוץ.

בשעות העבודה הסופרים של חצור עבדו במגוון עבודות – בחקלאות, בתעשייה, ושירותים, ובאופן כללי היכן שדורש. ובאופן די הגיוני הם גם עסקו בהוראה, ובהוראת הלשון העברית באולפן.

צבי אטקין עם המחזור הראשון או השני של האולפן, בשיעור על הדשא.

אנדה הראל-דגן מלמדת בתוך כיתת האולפן.

ב-1981, 35 שנים לעלייה לקרקע של קיבוץ חצור צוינו בדרך מיוחדת – ערב שירה של שירים ופזמונים שבמהלך השנים חוברו על ידי חברי הקיבוץ במהלך – “פזמונים לאורך הדרך”.

כיאה לחברה רב דורית, הפקת הערב כללה נציגים של כל שכבות הגיל – מהוותיקים, דרך שכבת הביניים, ועד למי שבאותה תקופה עוד נחשבו צעירים. 

מלוינה ירון, פרני ליבני, פנינה הלוי, סלביה קדם, ו-רוחמה קלברש שרות.

הגר אטלן, שלמה כהן, עמרי רבות, איה ארדי, אורית שדה, אסתר רמות ו-שמואל ארדי שרים.

אילה קצירי, מיה כהן, שולה בן-יהודה, אלי הררי, אפרת ליבני, נעמה הוכמן, רחל ארד שרות.

והיתה גם תזמורת (כמובן):

עמנואל גורדון, אבישי סטרנין, גליליה דנקנר, נבט בן-חיים, דון רובין, ישי צור מנגנים.

הוכנה הקלטה של הערב – ממש בתוך סטודיו:

אפרת ליבני, מיכל רון, מיה כ”ץ.

איציק אוחיון, אסא קצירי, צביקה ארד.

מאיר ברנזברג, מיכה הררי, יאיר הלוי.

וההקלטה הודפסה כתקליט:

ואפשר להאזין לכולו:

התקליט מכיל את כל השירים של הערב, אבל היו, כמובן, גם דברי קישור. גם אלה קיימים. הימים היו ימים לפני המחשב האישי והתמלילן ולכן, כפי שאפשר להתרשם מסריקה של המקור, הן הוקלדו במכונת כתיבה, ורק מעט משגיאות הקלדה תוקנו. על אף השגיאות מנחי הערב – כנראה עפר כלב וגדעון אייזן – ידעו לקרוא את הכתוב. הטקסט הזה משלים את סיפור חצור (עד לחג ה-35, כמובן).

 

לקיבוץ חצור היה קשר מיוחד לסשה ארגוב, קשר שהתחיל כבר כאשר הקיבוץ ישב בראשון לציון.

ב-1984 נעם אבני הפיק בקיבוץ ערב מיוחד של שירי ארגוב – ערב של שירים וסיפורים בהשתתפות ארגוב וחברי קיבוץ.

נעם אבני וסשה ארגוב בערב

צביקה ארד שר עם סשה ארגוב בפסנתר

צילומים נוספים, על הקשר המיוחד של סשה ארגוב לחצור אפשר לראות באלבום פייסבוק בנושא.

ויש גם הקלטה של החלק הראשון של הערב:

קטלוג הספרייה של היום ממוחשב. אם רוצים לראות אם ספר מסויים נמצא בספרייה, או למצוא היכן במדפים הוא ממקום פנינו לקטלוג הכרטיסים. בדרך הזאת ידענו, די בקלות, להגיע לספר המבוקש:

אבל כיצד נדע אם אנחנו באמת רוצים לקרוא ספר מסויים? היתה, כמובן, המלצת הספרנים. אבל אפשר היה גם לקרוא מי כבר קרא את הספר, ואפילו לבדוק כמה זמן הוא היה אצל הקוראים הקודמים. שרוול קטן בתוך כל ספר הכיל את כרטיס ההשאלה – שם יכולנו לבדוק את המידע הזה. בעצם, היתה כאן “רשת חברתית” פעילה – הרבה לפני האינטרנט:

היום כל המידע על הימצאו של ספר, ומי קורא אותו, נמצא בקטלוג במחשב:

אומרים שספרים מתקשים להתחרות עם הקולנוע ועם הטלוויזיה. הצלילה לתוך עולם הדימויים שהמילים יוצרות היא אמנם חוויה מיוחדת, אבל היא דורשת ריכוז שונה מזה של הצפייה שלעתים קרובות שטחי יותר.

ובכל זאת, אנחנו ממשיכים לקרוא – וגם לפנות לספרנים שאיכשהו יודעים מה להמליץ לנו.

אבל ספריות משתנות עם הזמן, ועם הטכנולוגיות שעומדות לרשותנו, וגם בחצור הספרייה כבר איננה רק מקום לספרים.

בין הספרנים:

שושנה אור-נר – שתמיד היתה מוכנה למסור לנו מה כדאי לקרוא.

לובקה סטירנן ליד דלפק הספרייה.