על המר, אבל גם על המתוק

כאשר חושבים על המטבח חושבים על הארוחות שצריכים להכין. אבל קיבוץ בלי מנה שלישית, או במקרה הזה עוגת יום הולדת, איננו קיבוץ שישרוד.

בימי שישי אסתר בן שלום נהגה להכין עוגה לכל משפחה (ועוגה קטנה יותר ליחידים). היא גם הכינה עוגות יום הולדת.

הקיבוץ צועד על בטנו, וסועד

כולם חייבים לאכול, וזאת הסיבה שבמשך שנים ארוכות חדר האוכל והמטבח היו במרכז הקיבוץ.

ועל אף הרצון ליצור שוויון, על פי רוב במטבח עבדו חברות, אם כי כבר שנים שתפקיד ה-“שף” נעשה גברי.

בתמונה: ???

יצאנו בהמונינו

העישוב, וגם הקטיף, לא יכלו לחכות. מישהו היה צריך לעשות את זה, ועדיף כמה שיותר ידיים עובדות.

היום אולי קשה להסביר שאחרי שעות העבודה היו יוצאים לשדות לשעתיים נוספות. הגיוסים הם כבר נחלת העבר, אבל עד בערך סוף שנות ה-80 הם היוו מרכיב חשוב בעבודות השדה והמטע.

נערכו גיוסים לשם מטרות ספציפיות. בשנים הראשונות כל חבר היה חייב לתרום מספר שעות גיוס שנקבעו מראש. כך היה, למשל, בגיוסים לקראת בניית בריכת השחייה. על כך כתב גושו (שמואל גישן):

ירדתי מעל הגבעה ומיהרתי אל סדרן העבודה והודעתי: קיר אחד של הבריכה שלנו כבר עומד איתן. מוכן אני להתגייס – אך רק שעתיים ולא יותר.

אפשר לקרוא את הפיליטון המלא מתוך “בעין שוחקת”.

צועדים ברגבי הכותנה עם מעדר … ודואגים שיישאר רק מה שצריך.

הגיוסים גם מילאו תפקיד חברתי חשוב. נציגים מכל הדורות, ואפילו משפחות שלמות, יצאו לשטח.

ובשעת ההפסקה חולקו ארטיקים – שפעם נחשבו דבר די מיוחד.

 

css.php