תגית: ענפי שירות

כאשר אנחנו פותחים את הברז אנחנו מצפים שיצאו מים (וכאשר מורידים את המים באסלה מצפים שאכן הם ירדו). במילים אחרות, אין לנו סיבה לצפות שיהיו בעיות. ובכל זאת, לשם כך קיימים השרברבים. ואלה אינם רק מטפלים בבעיות בתוך הבית. הם גם דואגים לצנרת בחצר הקיבוץ – צנרת שלא מוצאים בה פיצוץ.

במהלך השנים שרברבים רבים פעלו בחצר הקיבוץ בקיבוץ, אם כי נדמה שלא נהגנו לצלם אותם במלכתם.

בצילום: רמי הלוי ומאיר ברנזבורג מטפלים בפיצוץ בשנות ה-80.

העולם שלנו היום הוא עולם של שפע. אין גבול לסוגי משחת השיניים שביניהם אפשר לבחור. שמפו? מדפים שלמים גודשים את החנויות. אבל לא תמיד היה כך. בשנותיו הראשונות, וממש עד לשנות ה-70, אפשר להגיד שקיבוץ היה חברה של מחסור. משחת שיניים היתה … אבל רק סוג אחד.

מוניה רוזנברג מאחורי הדלפק של ההספקה הקטנה.

עד לתוך שנות ה-70 ואפילו ה-80 חלק גדול מהאספקה הקטנה היתה דרך אזמנה.

מולי ורדי מקבל הזמנה.

מרסל ברין מטפלת בהזמנה של משה ארנן.

עם השנים, כמובן, המבחר במצרכים נעשה גדול יותר. בקיר אפשר לראות מספר סוגי סיגריות, ובמדפים מוצרי קוסמטיקה מגוונים.

סלביה קדם "מוכרת" ליפה סימון.

סימן ברור לשינוי שהתרחש בצרכנות בקיבוץ אפשר למצוא בעגלות שהיום עומדות לשימוש החברים. אם בעבר הלא כל כך רחוק סל יחסית קטן הספיק לקניות היו החברים משתמשים בעגלות קנייה … ומצליחים למלא אותן מכל טוב.

אורית ליפסון ואברהם ינובסקי בעת ספירת מלאי.

יתכן והתמונה שמצטיירת בראש כאשר חושבים על עבודה חקלאית היא של מעדר וקלשון, אבל כבר מראשית הקיבוץ עובדי השדות השתמשו במכונות משוכללות. וככל שהשנים עברו המכונות האלו השתכללו יותר ויותר. הטיפול באלה, ובעיקר בטרקטורים הרבים שפעלו בשדות, היה באחריות המוסך. והמוסכניקים האגדיים היו דוד בר ו-אברהם בן-שלום.

קיבוץ זקוק למים, וגם למים חמים. הוא דרוש לנו לא רק כדי להתקלח, אלא להפעיל מספר מערכות שונות בקיבוץ כמו המטבח והקומונה. במשך שנים רבות הטיפול בקיטור היה בידיו המסורות של חיים טל שטיפל בדודים השונים בחדר הקיטור שהיה במבנה הזה. עם השנים הקיבוץ גדל, וכמו-כן גם הצורך בעוד קיטור, והיה צורך להחליף את המכונות מספר פעמים.

היום הקיבוץ איננו זקוק לחדר הקיטור כדי לטפל בצרכי המים החמים, ולכן המבנה הוסב לגלריה של הקיבוץ ("הגלריה הלבנה"). הרי באותה מידה שהקיבוץ זקוק ליים חמים הוא גם זקוק לאמנות.

חיים טל ויוסי סטרק מטפלים בדוד מים – 1978.

כולנו מכירים את חדר האוכל, את הקומונה (אם כי הרבה פחות היום), את ענפי הייצור, ובאופן כללי את כל המוסדות שמרכיבים את הקיבוץ כפי שהוא היום. אבל המוסדות האלו אינם יכולים לתפקד אם אין מי שיטפל בחשמל, במים, בטרקטורים, ובתשתיות באופן כללי. זהו התפקיד של ענפי העזר שבלעדיהם הדברים פשוט לא יעבדו כמו שצריך.

במהלך השנים היה נהוג שהעובדים בענפי העזר היו מתכנסים במוסך לארוחת עשר. במקרה של הצילום הזה, כנראה מדובר במסיבה.

כל חברה דואגת לבריאות חבריה, וכך גם חצור. במהלך השנים היתה בחצור מרפאה, והרוב הגדול של האחיות שעבדו בה היו חברות קיבוץ. היום חלק ניכר מהטיפול הרפואי נעשה מחוץ לקיבוץ, אבל עד היום התחנה הראשונה שאליה מגיעים כדי לשמור על הבריאות נשארת המרפאה הביתית.

בצילום: רעיה בן-בשט, ששנים רבות עבדה כאחות בקיבוץ.

רות גורדון חובשת.

מידי שבוע החברים, או חבר משפחה אחד, היו עולים דרך מדרגות לתאי המכבסה ושם היו פותחים את חבילת הבגדים (בדרך כלל עטוף בסדין שגם נשלח לכביסה) ומחליטים היכן הולך כל דבר – בגדי עבודה, בגדי שבת, לבנים, סדינים, ועוד.

מספר ימים מאוחר יותר (בתקווה שזה לא יהיה הרבה ימים מאוחר יותר) הכל היה נקי, ומחכה לאיסוף בתאים האישיים/משפחתיים בקומונה.

בתוך הקומונה הבגדים החדשים קופלו והוכנסו לתאים המתאימים. אפשר היה לזהות את בעל הבגד (ולכן לאיזה תא יש להכניס אותו) לפי המספר המשפחתי שהודבק לכל בגד –

אותו מספר שהיום משמש לכלבו, לחדר האוכל ולכל יתר החיובים בקיבוץ.

מספרי הקומונה מלווים אותנו שנים רבות. עוד בשנות ה-60 גושו (שמואל גישן) כתב על הפיכת החבר למספר:

אני, מספרי 345. חברתי – 456. יש לנו שני ילדים: 315 הבן, 567 – הבת. אנו גרים בשכונה הרביעית של הקוטג'ים החדשים. דירתנו – בבנין השני, חדר שלישי מצפון. השכנים שלנו 178 ו-239 מימין, 465 ו-267 משמאל.
היום, הלכתי אל חדר האוכל, שמעתי את מחסנאית הבגדים צועקת אלי מרוק:
– 345! 345! התא שלך בקומונה כבר מלא עד אפס מקום. מהר וקח את בגדים, 345!

אפשר לקרוא את הפילוטון המלא מתוך “בעין שוחקת”.

בתמונה: מרסל ברין מחלקת בגדים נקיים לתאים.

כולנו לובשים בגדים, ומידי פעם גם חשוב שהבגדים האלה יהיו נקיים. היום כמעט בכל בית יש מכונת כביסה, אבל זה לא תמיד היה כך. במילניום הקודם לקיבוץ היתה מכבסה מרכזית.

החברים השליכו את בגדיהם לתאים שהזינו את מכונות הכביסה. מכונות האלו גדולות ותעשייתיות, אם כי לא תמיד היו לנו מכונות כאלה. אחרי הכביסה היה גם צורך לייבש את הבגדים לפני שהם מוינו וחולקו לתאים לפי "מספר הקומונה" של החבר או המשפחה.

בתמונה: אורנה ברנזבורג מוציאה כביסה נקייה מאחת המכונות.

מדובר היה בעבודה קשה, ולכן הגיוני שנשים עסקו בה.