חברת הילדים

המסגרת החינוכית של ילדי הקיבוץ בכיתות א’-ו’ נקראת ‘חברת הילדים’.

זוהי המסגרת שאחרי שעות בית הספר בה נערכת פעילות בתחומי חינוך, חברה, תרבות, וספורט בהדרכת מדריכים ומטפלות מבוגרים.

חברת הילדים מחולקת ל’מרחבים’ שהם קבוצות לפי הגילאים.

בצילום: פתיחת שנת הלימודים בכיתות היסוד – 1968

עד שנות ה 90′ חברת הילדים נקראה בשם ‘אלומה’. ישנן כמה גרסאות למקור השם. אחת מהן היא שבשנת 1955-6 היו בחברת הילדים שלוש קבוצות: ‘שיבולים’, ‘דגן’ ו’עומר’, וכשמאגדים אותם יוצרים אלומה.

שלושה המרחבים המרכיבים היום את חברת הילדים נקראים ‘עומר’ (כיתה א’) ‘שיבולים’ (ב’-ג’) ו’אלומה’ (ד’-ו’). איך שגלגל מסתובב…

הנדידה

‘הנדידה’ היא שיחזור נדידת בני ישראל במדבר, המתקיים כל שנה סמוך לסדר פסח, ע”י חברת הילדים.

ההכנות לנדידה מתחילות בהתחלת חופש פסח והן כוללות חלוקת הילדים לשבטים, בנית מתקנים שונים מסנדות, הכנת כלי בישול מקופסאות שימורים וכד’.

כל שבט בוחר לו שם משמות שבטי ישראל, ראש שבט (בד”כ ילד מהקבוצה הבוגרת) ומכין את דגל השבט אותו ישא, כל ילד בתורו, במהלך הנדידה.

יום הנדידה הוא מאורע יחודי: הילדים צועדים בצורה מסודרת, לפי השבטים, כשבראש כל שבט נישא הדגל. על ראשי הילדים ‘בנדנות’ והמהדרין אף חובשים כפיות “אמיתיות”. הקטע הראשון של הנדידה נעשה בתוך הקיבוץ והוא מלווה בקריאות קצובות בנוסח ‘שבטים רגל!’. במאסף נמצאת קבוצת המלווים המבוגרים.

יעד הנדידה המסורתי הוא חורשת הזיתים ובשנים עברו היו גם נדידות ל’עמק הנעלם’ ולמקומות אחרים. לאחר ההגעה לחורשת הזיתים כל שבט מעמיד את המתקנים השונים שהכין (שולחן אוכל, מתקן לקירור, מתקן לתליית התיקים האישיים וכד’), מכין את האוכל ולאחר מכן את הופעת השבט.

בשעות הצהריים ניתן לראות רכבים רבים עם הורים שעושים דרכם מהקיבוץ לחורשת הזיתים.


בצילום: הנדידה בחברת הילדים – 1958

‘הנדידה’ הראשונה  הייתה ב 1953 ומי שהגו ויזמו אותה היו בני רוזנברג (נהרג ב 1947) וז’קו ירון.

חוזרים לבית הילדים

במהלך רוב היום ילדי הקיבוץ נוכחו בבתי הילדים שלהם – אם בפעוטון, או בגן, או בכיתות. רק בשעות ה-“בילוי” הם הלכו לבתי ההורים. ומפני שכל הקיבוץ היה ה-“בית“, דירת ההורים היה ה-“חדר“. בסיום שעות הבילוי ההורים, ובמהלך השנים גם הסבים, ליוו את ילדיהם חזרה לבית הילדים לישון במיטתם. מצד אחד היה זה זמן שקט, כמעט אינטימי, אם כי מצד שני, גם כאשר קראו סיפור לפני השינה לא ברור כמה אינטימי זה יכול היה להיות עם כמה ילדים והורים בתוך אותו החדר.

היו אלה ימים של הלינה המשותפת שהיתה נהוגה בחצור עד למלחמת המפרץ כאשר האיומים של סאדאם חוסיין הביאו לסיומה המהיר והמוחלט.

בצילום: נירה נחתומי קוראת סיפור לנכד שלה לפני הכניסה למיטה.

חולצה כחולה

בשנים האחרונות חלה פריחה בתנועת השומר הצעיר בקיבוץ, אחרי שנים ארוכות של העדר פעילות. אבל בשנות ה-50 וה-60 היה מובן מאליו שבני הקיבוץ יהיו חלק מהתנועה.


בצילום: בני חצור כחלק מצעדה של התנועה.

היו לתנועה היבטים מגוונים. בדומה לצופים היה דגש על טיולים ועל היציאה לטבע ועל פעילות גופנית וספורטיבית.

בני חצור בטיול

פירמידה של בני קבוצת סלע בנשף של התנועה

אבל היה גם פן אידיאולוגי, והציפיה היתה שהשומר יתנהג לפי דפוסי התנהגות ברורים ואף קפדניים. פן זה בא לביטוי במפקדים ובדיונים לקראת קבלת “סמל בוגרים”.

ילדי קבוצת עומר מקבלים סמל “בני מצדה” מידי המדריכה רותי ברקאי

ראובן דה-פורטו מחלק סמל בוגרים לחניכי גדוד דביר – 1960

ההחלטה לקבל סמל בוגרים נחשבה להחלטה משמעותית בחיים. המשמעות הזאת באה לביטוי הדיון אשר למטה מתוך מחברת התנועה (שמות הדוברים טושטשו):

בשנת 1995 מספר חברים, בוגרי התנועה משנות ה-60, התכנסו לדיון רפלקטיבי על המקום של קבלת סמל הבוגרים בחייהם אז.

חינוך ביתי

היום ילדי הקיבוץ יוצאים מחצר הקיבוץ כדי להגיע לבית הספר. אבל זה לא תמיד היה כך.

קבוצת שיבולים בשיעור במעבדת המוסד.

בתמונה: בני כיתת סלע לומדים על דוד לבני.

רוחמה קולברש מלמדת אנגלית לקבוצת אייל.

css.php