במידה רבה אפשר להגיד שהילד נמצא במרכז חיי הקיבוץ, ולכן הגיוני שקיבוץ יקדיש חג מיוחד לילדים – יום הילד.
בתחילת הדרך חצור קישר את יום הילד לט”ו בשבט, וב-1947 ציינו את הנטיעות ויום הילד יחד:
יום הילד של שנת 1949 נחגג בסימן של עצמאות ישראל, וחזרת הילדים לחזור לאחר הפינוי לחולון. שולמית מאירי כתבה בעל התל:
כוונת הקיבוץ היתה, כנראה, לערוך ימי ילד לעתים קרובות. תוכנן יום הילד לשנת 1950, אבל הוא בוטל בגלל מגפת חצבת:
הצמדת יום הילד לט”ו בשבט היתה בעייתית. מזג האוויר בחורף לא התאים לקיום החגיגה בחוץ. הוצע להצמיד את היום לל”ג בעומר שממילא היה נטול ציון בקיבוץ. רק מאוחר יותר, כאשר ימי הילד לא היו אירוע שנתי אלא צוין לעתים רחובות יותר, הוא נעשה לחלק מכלל אירועי חג הקיבוץ.
לפי העדות בעל התל, יום הילד של שנת 1953היה אירוע מרגש:
וצילומים מאותו יום אכן מראים את זה:
כמו-כן, נערך תערוכה של צעצועים שהוכנו לילדים:
הצעצועים של יום הילד של 1973 – עשרים שנים מאוחר יותר – היו יותר מודרניים, אם כי עבור עיניים של היום אפילו פרימיטיביים:
אחד מנקודות השיא של יום הילד של 1973, בו נערך הפנינג חגיגי בדשא הגדול ופעילויות רבות בכל רחבי הקיבוץ, היה מטוס הפיפר שיצא מבסיס חצור שממנו ישי קצירי פיזר סוכריות לילדים ולחברים אשר בקרקע.
מפה שמראה את הקיבוץ, את שדה התעופה, וגם את הכפרים הערביים ברקה, יסור ובתני.
חברי אולפן עובדים בפרדס על 
לארי רפופורט עם תלמידים נוספים מהמחזור שלו באולפן – 1971.
בצילום מבויים, 
מערכת השאיבה בתוך בית הבאר.
חדר הקריאה, וקרוב אליו, מגדל המים.
חברים הולכים בעקבות הטרקטור כדי לאסוף תפוחי אדמה שהקולטיבטור מוציא.
אוספים את תפוחי האדמה לתוך שקים.
גידול תירס – 1954.
