לא פעם אורחים שמגיעים לחצור שואלים כיצד אפשר לחיות עם הרעש הזה. ולמען האמת, גם חברי הקיבוץ שאלו, ושואלים, את אותו הדבר. ב-1981 אלי נדיב דיווח, כנראה בשיחה לארכיון, שעוד בשנות ה-60 הרעש הפריע במידה גדולה כל כך שאפילו עלתה האפשרות להעברת הקיבוץ למקום אחר. בסופו של דבר, כמובן, נשארנו כאן, וכנראה שמטוסי הקרב המרעישים הם אלה שבסופו של דבר ימצאו מקום אחר.
אין ספר שרעש המטוסים היה המטרד הבעייתי ביותר, אבל במהלך השנים היו מטרדים נוספים. חברים התלוננו מהרעש מהמטרוק, למשל. ומתברר שבשנות ה-60 התלוננו על רעש מסוג מאד מוכר.
