תגית: חקלאות

יש גם, למשל, מחסן התבואות והאסם

ילדי הקיבוץ, ובמיוחד הגנים, אוהבים לטייל לאזור האסם, או מה שנשאר ממנו היום.

עם השינויים בחקלאות בקיבוץ גם האסם שינה את יעודו. אבל פעם הוא מילא תפקיד חשוב בחקלאות הקיבוצית.

תפקידו של מחסן התבואות היה כפול. הראשון היה לאחסן בשקים את התבואות הנקצרות בשדה, כגון חיטה, שעורה, סורגום, דוחן ועוד ולשמור עליהם מפגעי מזג האויר וממזיקים שונים. התפקיד השני היה להכין תערובות שונות מתבואות אלו, בתוספת חומרי מזון נוספים. לכל סוג בעל חיים במשקנו היו מכינים תערובת מיוחדת לו: לפרות חולבות, לעגלים צעירים, לתרנגולות, לאפרוחים, לחזירים, לסוסים, לעזים של משק הילדים ועוד. כי כל בעל חיים צריך הרכב תערובת המתאים לו. פרות צריכות למשל תערובת שתשפר את ייצור החלב שלהן ואילו תרנגולות מטילות צריכות תערובת שתגרום לקליפות הביצים להיות חזקות.

במחסן היו מגרסה אשר תפקידה היה לגרוס את הגרעינים לאבקה ומערבל אשר תפקידו לקלוט את כל החומרים השונים המוכנסים לתערובת מסויימת ולערבבם לתערובת אחידה. לאחר גמר ייצור התערובת, היא היתה מועברת לרכב מיוחד אשר היה מחלק את התערובות למיכלים של הרפת, הלול וכו'.

העבודה במחסן היתה קשה כיוון שרוב התבואות והחומרים ליצור התערובות היו מגיעם בשקים השוקלים בין 50 ל 90 ק"ג. השקים היו מגיעים אחר הצהריים במשאית למחסן והמחסנאי היה צריך לקרוא מייד לרשימה של חברים, שיבואו לפרוק את השקים מהמשאית למחסן. לא היו אז טלפונים בחדרים והמחסנאי היה צריך ללכת לביתם של החברים ולקרוא להם. מהמשאית שעמדה מחוץ למחסן, העמיסו את השקים על הגב והלכו איתם למקום במחסן בו היו מניחים אותם אחד על גבי השני.

בשנת 1960 הוחלט לבנות אסם תבואות. האסם הוא בגובה 21.5 מטר, הוא עומד על עמודים ולו 6 תאים בגדלים שונים. בסך הכל הוא יכול להכיל 300 טון תבואה. הוא נבנה בשיטה מיוחדת – יציקת בטון בעזרת  תבנית מתרוממת. 40 בנאים סיימו לצקת אותו תוך כ-5 ימים.

באסם התבואות לא השתמשו יותר בשקים והתבואה הגיעה בתפזורת. צמוד לאסם היה בור שפיכה. המשאיות מגיעות עם הגרעינים בתפזורת, הופכות את הארגז ושופכות בקלות את הגרעינים לתוך הבור. מהבור הגרעינים עולים בעזרת מסוע בורגי ונשפכים לתוך המיזרה העומד בין העמודים, מתחת לתאי האסם. המיזרה פועל בעזרת נפות עם חורים בגדלים שונים ומנפה את הלכלוך, אבנים, קליפות וכו' מתוך הגרעינים. בדרך כלל יש כ 10% לכלוך הנארז לחוד בשקים. מהמיזרה עוברים הגרעינים לתחנת שקילה ומשם לתוך תאי האסם. התאים הם אטומים וכך נשמרת התבואה בצורה טובה. אם מתגלים מזיקים באחד התאים, קל מאד להחדיר חומר הדברה לאותו תא ולחסל את המזיקים.

תחתית התאים עשויה בצורת משפך משופע ובתחתיתו פתח וצינורות מובילים מהפתחים למערבל. כשצריך להכין תערובת, פשוט פותחים את פתח התא המתאים והגרעינים נשפכים לתוך המערבל, בכמות הרצויה.

בעזרת השימוש באסם, אדם אחד היה יכול להכין בלי מאמץ טון תערובת בשעה אחת, במקום ב-5 שעות בשיטת השקים.

מחסני התערובת הקיבוציים היו צריכים להכין סוגים רבים של תערובות, לכמויות קטנות יחסית של בעלי חיים ודרשו מומחיות רבה. במהלך שנות השבעים החלו לקום מכוני תערובת אזוריים. המכונים האזוריים מייצרים כל סוג תערובת בכמויות גדולות מאד ויכולים להחזיק אנשי מקצוע מומחים בהזנת בעלי חיים, לערוך מחקרים וכו'. לכן לא יכלו מחסני התערובת הקיבוציים להתחרות במכונים האזוריים, ונסגרו.

לאחר שפסק יצור התערובות במחסן, המבנה המשיך לשמש במשך השנים כסנדלריה, ככלבו, כמועדון המטרוק ולאחרונה כמסעדת הביסטרוק.

רצוי לקטוף את הכותנה מהר – הרי הקטיף מתבצע לקראת עונת הגשמים. לכן רצוי להתחיל מוקדם בבוקר. אבל לא מומלץ לקטוף אם הכותנה עדיין לחה מדי מטל הבוקר. לכן, צריכים לבדוק את הרטיבות לפני שהקטפת יוצאת לדרך. ולשם כך יש מכשיר:

אורי כ"ץ מסביר את השימוש במד הרטיבות:

 

חמודים ככל שיהיו בהגעתם ללול, המטרה של גידול האפרוחים הוא תרנגולי הודו גדולים ובריאים שאפשר לשווק. אנשים רבים אוהבים לאכול אותם.

תרנגולי הודו כבר כבדים, ולא תמיד משתפים פעולה כאשר מנסים להעמיס אותם על משאיות לשוק. העבודה נעשית בשעות המאוחרות של הלילה, ודורשת עובדים בעלי שרירים בריאים.

צוות הלול ועובדים נוספים במשלוח לילי של תרנגולי הודו.

בשנת 1946 רכשה הקרן הקיימת לישראל את האדמות סביב יסור (חצור). היו 120 דונם פרדסים ובהם 6,000 עצי פרי. זה היה הענף הראשון בקבוץ חצור. 

יעקב נחתומי דיווח על המצב ההתחלתי של משק חצור:

אלי נדיב עם יבול של קטיף.

משה נחתומי מוביל פרי.

היום הפרדסנות בחצור מצומצם מאד. אבל פעם הוא היה בין הגידולים, והענפים, החשובים של הקיבוץ. חברים רבים עבדו בגידול התפוזים, והצוות גדל באופן משמעותי בעת הקטיף.

חלק מהקטיף התבצע באמצעות סולמות עץ שאפשרו להגיע לפרי שהיה גבוה בעצים.

הסולמות המכניים של שנות ה-80 וה-90 אפשרו לקוטפים להגיע לצמרות העצים.

והקטיף, ובמיוחד סיום הקטיף, היה אירוע רב משתתפים – עם חברי קיבוץ, בני נוער, מתנדבים וחברי האולפן.

בתחילת שנות ה-80 הוחלט לנטוע מטע אפרסמונים. תוך זמן קצר המטע הניב פרי שאף זכה במקום ראשון בתחרות של יצוא הפרי. המשכנו בגידול הפרי הזה עוד לתוך שנות ה-10 של המאה הנוכחית.

משה נחתומי ו-נעם אבני מכשירים את השטח לנטיעת עצי אפרסמון – 1981.

תוך זמן קצר המטע הניב פרי.

מנחם חצרוני קוטף אפרסמונים – 1983.

למטע האפרסמון היתה השפעה חיובית על הקיבוץ – כפי שהמילה הטובה הזאת מעל התל של דצמבר 1986 מעידה:

בשנת 1994, לקראת ט"ו בשבט, ניטע מטע אפרסמון נוסף:

מידי שנה, בחג הסוכות, חברי וילדי הקיבוץ יצאו למטעיי האפרסמון והרימונים כדי לקבל הסברים של אדי בנדיק, מומחה ארצי בגידולים האלה, על הנעשה במטעים האלה.

אדי בנדיק מסביר – סוכות, 2012.

 

לא לפני הרבה שנים סביב ראש השנה השדות שלנו כוסו בלבן – כותנה.

כל מילה נוספת מיותרת.

במשך שנים ארוכות הגידול המרכזי בשדות של חצור היה הכותנה. אבל הוא לא היה הגידול היחיד, ובמשך השנים עובדים השלחין גיוונו מאד את הגידולים. היו, למשל, תפוחי אדמה, תירס, ומגוון ירקות.

חברים הולכים בעקבות הטרקטור כדי לאסוף תפוחי אדמה שהקולטיבטור מוציא.

אוספים את תפוחי האדמה לתוך שקים.

גם היום מגדלים תירס וסורגום בשדות שלנו.

גידול תירס – 1954.

היום אחד הגידולים שחצור ידועה בהם הוא סלק סוכר …

ודווקא עוד בשנות ה-50 יצאו לגיוסים בשדות הקיבוץ כדי לעשב ולדלל את אותו.

בשטח שקיבוץ קיבל תמורת השטח שהופקע על ידי חיל האוויר היה, בין היתר, מטע שקדים.

הנסיון בגידול השקדים, ובמיוחד הנסיונות בקטיף מכני, הראו שלא הגידול איננו מתאים לשיטות מודרניות. בגלל זה הוחלט על הוצאת עצי השקד ונטיעת עצי פקאן במקום. גם הפקאנים לא שרדו זמן ממושך.

מטע השקדים … כאשר עוד היו בו עצי שקד.