תגית: חקלאות

עבודות העישוב בגיוסים היתה לרוב עבודה של ידיים מבוגרות. אבל בשעות הבילוי הילדים היו אצל ההורים, ומי ישמור עליהם כאשר ההורים יוצאים לגיוס? זאת ועוד: היציאה לגיוסים על הילדים העניקו הזדמנות לפתח את הזיקה לחקלאות ולעבודה אצל הילדים.

טובה ו-אלישע שומרות, עם איתן ואילן בגיוס תפוחי אדמה.

פורמה קרני עם נחום ואורית בגיוס עישוב כותנה.

גן הירק של חצור היה מוקם היכן שהיום שכונת גן יעקב. השכונה קיבלה את שמה בזכות יעקב בן בשט שהיה החבר שבמהלך השנים טיפל בגן הירק.

יעקב בן-בשט בגן הירק

קטיף עגבניות בגן הירק

בימיו הראשונים חברי קיבוץ עבדו בגן הירק, אבל במהלך השנים המלאכה הזאת עברה לידיהם של ילדי הקיבוץ ובני המוסד.

הימים שבהם הקיבוץ שאף לספק את מלוא הצרכים של החבר באמצעות עבודה עצמית עברו מזמן. אבל דווקא עם דור חדש של פנסיונרים יחסית צעירים גן הירק מתחדש.

כידוע לכולם, תרנגולות מטילות ביצים. ובני אדם אוכלים ביצים. בלול ההטלה חלוקת העבודה היתה די פשוטה – התרנגולות מטילות, והחברים אוספים את הביצים. לול ההטלה פעל בחצור במהלך שנות ה-50 וה-60.

רבקה גילת, סשה פיירמן ו-זאב כהן קולטים אפרוחים בלול ההטלה.

מטרת הלול, כמובן, היתה ביצים. לשם כך היה צורך לטפל באפרוחים עד שיגדלו ויתחילו להטיל ביצים.

רבקה גילת אוספת ביצים.

בעלי חיים זקוקים לתשומת לב רבה. יש לדאוג לכך שהם מקבלים את הטיפול המתאים פן הם לא ישרדו ויגדלו. הלולים של חצור מקבלים אפרוחים בני יום ומטפלים בהם עד אשר הם מוכנים לשיווק.

עמנואל גורדון מחזיק אפרוח

וגם באמצעים מודרניים יותר צריכים לשמור על חום האפרוחים.

איאן הלפר משגיח על אפרוחים קטנים.

כאשר האפרוחים גדלים יש צורך להעביר אותם ללול אחר. המלאכה מתבצעת על ידי עובדי הענף, ובעבר גם בעזרה של גיוסים.

הצילום משנת 1977.

אמצעי ההעברה אולי השתנו, אבל עדיין יש צורך להעביר את תרנגולי ההודו למגורים מתאימים יותר לגודלם. 

כך זה נעשה ב-1985.

כבר יותר מדור אין בחצור רפת חולבים. אבל אין זה אומר שלא מגדלים עגלים … עד אשר הם גדולים מספיק לשיווק. היום מדובר בענף של אדם אחד, אם כי בעבר הלא רחוק היה מספיק עבודה לצוות אנשי מקצוע.

אוריאל אייזן עם העגלים, ובעבודה בשטח.

מטע הזיתים של הקיבוץ הניב פרי רב, ואת הפרי הזה היו צריכים להוריד מהעצים. לפעמים העבודה הזאת התבצעה בידיים (ובגיוסים) …

אבשלום אלעזר ואברי לוי מסיקים ענף של עץ זית בשעת גיוס במטע.

… וכדי להגיע לצמרות העצים נעזרו בסולמות מכניים.

רמי הלוי מוסק באמצעות סולם.

היו שנים שבהן מספר רב של חברי קיבוץ עבדו בענפים חקלאיים. אולי אפילו נציג של כל משפחה. אפשר היה לדעת מה גדל בשדות. עם השנים – גם כאשר הוותיקים הזדקנו ומשפחות צעירות יצאו פחות ופחות לטייל בשדות רבים מחברי ותושבי הקיבוץ לא ידעו מה גדל בשדות.

לשם כך נוצרה מסורת חדשה של חגי תשרי – יציאה למטעים כדי להכיר את הגידולים – בשלב מסויים אפרסמונים, ובהמשך רימונים.

אדי בנדיק מסביר ומדגים למשפחות על גידול רימונים.

בסוף עונת גידול הכותנה היה צורך, כמובן, לקטוף. בשביל זה יש קטפת. מדובר בכלי מוצלח ביותר, אם כי גם כלי קטן בהרבה היה מאד נחוץ כדי לבצע קטיף מוצלח. 

המלאכה דרשה ברבה ידיים עובדות, וצוות השלחין היה רב-דורי.

הקטפת שפכה את הכותנה לעגלות, אבל שם היה צורך להדק אותה – עבודה שבה ילדים (וגם מתנדבים מחו"ל) הצטיינו בה.

הקטפת לא הגיעה לכל השדה. היה צורך גם בגיוסים לקטוף את שולי השדה – עבודה שבמיוחד מתאימה למשפחות.

עוד הרבה לפני הקטיף היה צורך בעישוב. הלכו הולך ושוב לאורך השורות הארוכות עם מעדר ביד כדי להוציא את העשבים שיכלו להפריע לגידול הכותנה.

 

 

גידולי חקלאיים דורשים מים, ובחצור מי הגשמים אינם מספיקים. יש צורך להשקות.

במשך שנים עובדי השלחין העבירו צינורות בשדות כדי להמטיר על היבולים.

בשנות ה-80 הקוונוע שכלל את ההשקיה. מניחים את הקו, מתכנתים אותו, והוא עובר מעל לשדה.

התוצאה? יבול נאה.

ובכל זאת, גם היום ממשיכים להעביר צינורות בידיים.