באופן כללי לכל חבר קיבוץ היה מקום עבודה שאליו הוא קם בבוקר. אבל לא מעט מקומות עבודה בקיבוץ היו זקוקים לידיים עובדות מעבר לצוות הקבוע. לקטיף בפרדס, למשל, או בזמן הזמנה חשובה באמן, היה צורך לגייס חברים, ואף להעביר אותם ממקומם הקבוע למקום שבו הצורך בעובדים היה דחוף.
הטיפול בנושא הזה היה בידיו של סדרן העבודה שקיבל את דרישות של כל ענף ודאג למסור לחברים (ולכוח העבודה הזמני כמו המתנדבים והאולפן) היכן הם יעבדו למחרת. להגיד למישהו לאן הוא צריך היה יחסית פשוט, אבל לשכנע אותו שאין לו ברירה היה הרבה יותר מסובך.
צביקה בר-אמוץ במשרד של סדרן העבודה.
