מה קורה אצלנו?

עלון פנימי של הקיבוץ שיצא כל שבוע, מיום עליית הקבוצה הראשונה על הגבעה (על התל), במשך 54 שנים ברציפות!

ב'על התל' בא לביטוי, מדי שבוע, כל שנעשה בקיבוץ: החלטות, אירועים, אנפורמציה משקית, פיננסית ופוליטית, תוכניות ותגובות על אירועים תרבותיים וחברתיים מכתבים מחברים ששהו בחו"ל, יצירה עצמית וכד'.
במאי 1948, כשהקיבוץ שהה בחפירות עקב הפגזת הצבא המצרי שהיה באיזור אשדוד, העלון יצא בשם  'מתחת לתל'.
הטורים המפורסמים ביותר היו: 'מרכז במשק מוסר' (מ.מ.מ.), מישוט בחצר (אותו כתבה רחל מכבי שנפטרה) ו'מדיוני המזכירות' אבל הפופולארי ביותר היה 'מפי הטף'.
חצור, ולפניו 'קיבוץ ג', היה ידוע בתנועה הקיבוצית בעלוניו המפורטים והעקביים.
במהלך השנים העלונים קיבלו את שמותיהם בהתאם לנסיבות ולזמן:

      • 'באוהלינו' – כשקיבוץ ג' היה ב'ראשון'.
      • 'גליונות הקיבוץ' ו'משעולים' – ב'ראשון' ובבית גן.
      • 'בצל הצאלים' – בגבולות.
      • 'מתחת לתל' – במאי 1948, מלחמת השחרור.

ב'על התל' שיצא במרץ 1953 נכתב: "על מות י.ו. סטלין מנהיג האנושות המשוחררת, נרכין את דגלנו". אכן היו ימים.
עם השנים הפך 'על התל' למותג המזוהה עם קיבוץ חצור.
בסה"כ יצאו לאור 1,747 גליונות של "על התל'!.
הגליון האחרון יצא ב 1.9.2000 והמילה האחרונה בו היא "ברוך" (עם שורוק ב'ו').

גליון האלף של על התל, של ה-24 למאי 1968, זכה, כצפוי, לשער חגיגי:

בעלון הזה מציינים "בל נאמר כל חיינו השתקפו בו. אך חלק ניכור מההויה, העשיה, האוירה, מלבי בניה, הישגים ומחלדים – כל אלה מצאו ולו ציונם במקוטע היבש אך נכנסו … להסטוריה."

כך נכתב בגליון ה-1000. ראוי להעמיד את זה מול הגליון הראשון של "על התל" – אמנם לא העלון הראשון של הקיבוץ, אבל הראשון שיצא (איך לא?) מתל הרוחות:

שם, בעמוד הראשון אחרי עמוד השער, שיצא בכתב יד (ובכלל לא ברור אם היו מספר עותקים) נכתב:

ובהמשך, בצורה שמשקפת נאמנה את הכתוב בגליון ה-1000:

 

לא רק עבודת כפיים

חברי קיבוץ רבים לובשים בגדי עבודה כאשר הם יוצאים בבוקר לעבוד. אבל לא כל בגדי עבודה הם מהסוג שמתלכלכים בבוץ או מהזיעה של המטבח החם. כדי שהקיבוץ ימשיך לתפקד דרושה לא מעט עבודה שנעשית מאחורי שולחן עבודה – עמוס ניירות, או מכשירי כתיבה או חישוב.

בלי הנהלת החשבונות, למשל, הקיבוץ יפסיק לתפקד.


אייבי כהן בהנהלת החשבונות.


לילי פורת מול מכשור ישן.

זאב כהן בהנהלת חשבונות.


שרה אשל במרכזיית הטלפונים.

ממש מן העריסה

היום, כאשר ילדי הקיבוץ ישנים בבתי הוריהם, מוזר לחשוב שבימי הלינה המשותפת אמהות בקיבוץ "מסרו" את התינוקות שלהם לבית התינוקות בגיל שישה שבועות. היום התינוקות מגיעים לשם אחרי מספר חודשים, והם כמובן שם רק לשעות היום.

מטפלות התינוקות היו מקצועיות ביותר – הרי ההורים מסרו לידיהן היקר מכל.


יעל ארבל בבית התינוקות.

עדיין עם הידיים על ההגה

סולבר סיפק פרנסה למגוון חברים. בהתחלה היו חברים שעבדו בפס הייצור, ותמיד היו חברים בהנהלת החשבונות ובמעבדה. והיה צורך בנהג – לפעמים כדי להעביר סחורה בתוך הארץ, ובאופן יום-יומי להביא עובדים מהקיבוץ אל המפעל ובחזרה. ולתפקיד הזה לא היה מישהו מתאים יותר מאשר אדם שכל השנים עסק בתחבורה – שלמה כהן.


שלמה כהן ליד ההגה.

מביאים את המפעל "הביתה"

היו ימים שבהם חבר הקיבוץ הגיע למקום העבודה שלי ברגל או באופניים. אבל המפעל של סולבר היה במרחק של כ-20 דקות נסיעה – מהקיבוץ לאשדוד. עם מרחק כזה קל לשכוח שהמפעל הוא "שלנו".

אחת הדרכים לשמירה על קירבה בין המפעל לקיבוץ היה ערב אוכל סיני בקיבוץ. בעזרת טבח מקצועי של אוכל סיני ועובדי המפעל הוכן ארוחה חגיגית שבמרכזה המוצרים (האכילים) של סולבר.


עובדות המפעל – אינה בוטביניק, לאה אייזן וטליה ליבני מכינות מטעמים.

הארוחה החגיגית בחדר האוכל.

היה מקום גם לוותיקים

כאשר הקיבוץ חיפש תעשייה חדשה המטרות המרכזיות היו למצוא מקור להכנסות ומקומות פרנסה. באותה תקופה חברי הקיבוץ הוותיקים כבר התחילו לצאת ממעגל העבודה, אבל כמה מהם גם התגייסו להעמדת המפעל הרגליו.

יעקב אשל, משה נחתומי, ו-יצחק קדם בחגיגה קטנה במפעל.

הוותיקים האלה, כמובן, לא סתם ישבו סביב לשולחן או שתו קפה. היו היו פעילים מאד בהנהלה, במחסן ובתחזוקת המפעל.

יעקב אשל בעבודה.

כדורעף בחצור

עד 2005 היה הכדורעף 'הספורט הלאומי' בחצור.
הצטרפות הגרעין הבולגרי לקיבוץ ג' נתנה דחיפה להתפתחות הכדורעף בקיבוץ ג' וב-1941 זכתה הקבוצה באליפות 'הפועל' שהיתה למעשה אליפות ישראל. במשחק הגמר שנערך במגרש מוטיפיורי בת"א ניצחנו את הפועל חיפה 1:2. ב 1946 זכתה חצור בגביע זייד.
רשימת השחקנים של אותם ימים כללה את מיכה שמבן, ז'קו ירון (אבא של אראלה), ז'קו פרחי (אבא של אורנה ברנזבורג), דוד בסן (נפטר), נני כהן (אבא של מושיקו) ואחרים.
לאחר הפסקה ארוכה חזר הכדורעף לחצור כשחברת הנוער 'אורנים' וקבוצת 'חרמש' נותנות את הטון. מאז ועד 2005 שהיתה השנה האחרונה לקיום קבוצת כדורעף בחצור, הפך המשחק ליותר ויותר 'מקצועני' והקבוצה כללה תמיד גם שחקנים מחוץ לקיבוץ ובשני העשורים האחרונים גם שחקנים מחו"ל. השיא היה בשבת 2000 כשזכינו בגביע המדינה.


המשחקים בשנות ה 60' 70' נערכו ב'מגרש הכדוסל' שהיה משטח בלטות במקום בו עומדים היום הבתים של נטע שריד ודני קביבור. התאורה הייתה שתי שורות מנורות 500 W כ"א שהיו תלויות על כבלים גבוה. לפני כל משחק החשמלאים סשה פיירמן (סבא של קרן ואור) ודוד פרנק (נפטר) החליפו את המנורות השרופות. במהלך המשחק הקהל, שישב על ספסלי עץ (במדרון היורד מהכביש שאחרי המתנ"ס למגרש) היה מעודד את הקבוצה ו…מתפלל שלא ישרפו מנורות במהלך המשחק.
ב 1987 עברו המשחקים לאולם הספורט.
שני השחקנים הבולטים של הקיבוץ היו אוריאל אייזן (בנים) ואראלה ירון (בנות).
בשנות ה 80 התחיל להתפתח הבדמינטון והוא היום ענף הספורט המוביל בקיבוץ.


עוד בראשון לציון לחצור היתה קבוצת כדורעף בנים. בצילום – ז'קו ירון, ז'קו פרחי, דוד בסן.


וגם קבוצת בנות. בצילום: בתיה רמות, יהודית פרחי, ז'קו ירון.

וגם דור הבנים המשיכו את המסורת. בצילום: גדעון אייזן, חגי פלג, ברוך קויפמן, אוריאל אייזן.

במכחול

היום, כאשר לרוב מאיתנו יש זמן פנוי, חברי קיבוץ רבים פונים לאמנויות ולמלאכות. לא מעטים מאלה מתגלים כמוכשרים מאד ואנחנו נהנים לראות את יצירותיהם בתערוכות בגלריה.

אבל היו, ויש, אמנים שגם "מוכרים" כ-אמנים – חברים אשר רשומים באגודות האמנים הישראליות.


לאה צימרמן


דב אורנר

הגן הירוק

הצריף שעמד בסמוך לגן ניצנים, מצד מזרח, נקרא 'הגן הירוק'.

הגן הירוק היה במקור בית המגורים של קבוצת 'חרמש' ב'ראשון'. גם לאחר שהועבר מ'ראשון' לחצור, הוא שימש כגן של קבוצת 'חרמש'. בהמשך היה גן של מספר קבוצות בקיבוץ.
בשנת 1961 הגן הירוק שופץ, הוסיפו לו עוד חדר, והוא הפך למרכז המוסדות הכלכליים של הקיבוץ: מזכירות, מרכז משק, הנהלת חשבונות והדואר.
ומתי צבעו אותו בירוק?
לא ברור… אבל הוא לא היה ירוק כאשר הגיע 'מראשון'. וגם לא כששימש כגן של 'חרמש' בחצור. כפי הנראה הוא נצבע מיד אח"כ שכן ידוע שהקבוצות הבאות כבר היו 'בגן הירוק'.
יתכן שהוא נצבע בירוק יותר מפעם אחת כי כאשר הפך למרכז המוסדות הכלכליים נכתב בעל התל שהוא נצבע בירוק "כדי לשמור עליו יותר טוב וכדי להקל על זיהויו ע"י אנשים מבחוץ".
הגן הירוק עמד על תילו במשך קרוב לחמישים שנה ותקופה ארוכה, עד שנהרס, שימש כמחסן לחומרי בנייה.

עד לבניית אולם הספורט, והעברת המשרדים של הקיבוץ למשרדים שנפתחו שם, הן בקומת הקרקע ובקומה השנייה, מרכז המשק, הנהלת החשבונות של הקיבוץ, המרכזייה, עוד מוקמו בגן הירוק.

אילנה בארי ו-עדה חלמיש במשרד, כנראה בתוך הגן הירוק.

איפה אני עובד היום?

באופן כללי לכל חבר קיבוץ היה מקום עבודה שאליו הוא קם בבוקר. אבל לא מעט מקומות עבודה בקיבוץ היו זקוקים לידיים עובדות מעבר לצוות הקבוע. לקטיף בפרדס, למשל, או בזמן הזמנה חשובה באמן, היה צורך לגייס חברים, ואף להעביר אותם ממקומם הקבוע למקום שבו הצורך בעובדים היה דחוף.

הטיפול בנושא הזה היה בידיו של סדרן העבודה שקיבל את דרישות של כל ענף ודאג למסור לחברים (ולכוח העבודה הזמני כמו המתנדבים והאולפן) היכן הם יעבדו למחרת. להגיד למישהו לאן הוא צריך היה יחסית פשוט, אבל לשכנע אותו שאין לו ברירה היה הרבה יותר מסובך.

צביקה בר-אמוץ במשרד של סדרן העבודה.

css.php