מגורים ראשונים

החברים הראשונים שהתיישבו במה שהיום קיבוץ חצור גרו באוהלים, אך במהרה התחילו לבנות צריפים שבוודאי העניקו קצת יותר תחושה של בית … אם כי שונה לחלוטין ממה שאנחנו מכירים היום.

בשנים הראשונות אפשר היה לראות מהמחצבה מבחר סוגי הדיור: אוהלים, סוכות קש, צריפונים, צריף, וסוכה "על קביים". במרכז הצילום – המקלחת וערימות בלוקים תוצרת בית.

בית האריזה – כאן השתכנה הפלוגה הראשונה.

הצריפים באו בצורות ובגדלים שונים. היו צריפים שנבנו בקיבוץ, וגם כאלה שהובאו אל הקיבוץ: 

ובאופן די צפוי, הצריפים פינו את מקומם לשיכוני הוותיקים הראשונים. אלה בוודאי נחשבו די מרווחים, אבל עם הזמן גם הם היו זקוקים לשיפוצים.


יוסקה רמות בשיקון ותיקים. הצילום מ-1952.

היום עדיין אפשר למצוא מספר צריפים בקיבוץ, אם כי הם אינם משמשים למגורים. שניים נמצאים דרומית לרמפה של חדר האוכל, למשל.

אבל מבצע חיסול הצריפים בחצור התחיל באוקטובר 1972. המבצע הזה כלל גם חיסול הצריפים השוודים. בחצור המונח "צריף שוודי" התייחס לצריף של שתי יחידות מגורים ששירותים משותפים הפריד ביניהם. לא לגמרי ברור אם כך היה גם בקיבוצים אחרים.

נדמה שהצילום היחיד בחצור של צריף שוודי (או לפחות מה שמכונה בחצור צריף שוודי) הוא מ-1957 עם לאה ו-מולי ורדי עם הבנים.

 

 

 

רחוק מהמרכז … אבל לא ממרכז התודעה

בשנות ה-20 של המאה ה-21 קיבוץ חצור מתפשט לכיוון מערב, ואילו אמן נמצא בצד המזרחי של הקיבוץ. פעם אפשר היה לטייל באופן חופשי בתוך המפעל, והיום צריכים אישור מיוחד כדי להכנס. במילים אחרות, אמן נעשה רחוק מהעין … אבל לא רחוק מהלב. חברים רבים כבר אינם עובדים ברצפת הייצור של המפעל, אבל יש עדיין חברים בתפקידים של הנהלה ומנהלה, וכל הקיבוץ תמיד מעוניין לדעת מה מצבו הכלכלי. אמן עדיין ממלא מקום מרכזי מאד בחיי חצור.

מפעל אמן – צילום משנות ה-70 – לפני מספר שיפוצים, ולפני שהיה מסביבו גדר.

כדי לצקת, צריכים תבנית

חדר הכלים, יחד עם המשרד הטכני, הם המרכיב המקצועי ביותר של המפעל. התכנון והבנייה של התבנית מבטיחה שחומר הגלם המותך שמוזרק לתוך התבנית שממוקמת בתוך מכונת היציקה ימלא את התבנית במלואה לפני שהוא מתחיל להתקרר.

מיכאל בדרק משפץ תבנית.

אילן בר-אילן מכין תבנית להרכבה במכונת יציקה.

יציקה

אמן הוא מפעל ליציקת לחץ בפליז ואלומיניום. התהליך היציקה דורשת חומר גלם מותך שמוזרק, תחת לחץ, לתוך תבניות. בסיום תהליך היציקה המוצרים עדיין זקוקים לעיבוד, אבל אפשר להגיד שהחומר המותך, ומכונות היציקה, הם הלב של המפעל.

אורי כץ ואלון בדרק ליד תנור.

ראובן דה-פורטו בוחן מוצר שיוצא ממכונת יציקה.

מונקה פרגמנט יוצק באחת ממכונות היציקה הראשונות אשר באמן.

מנוחת הפועל

בנוסף לכך שאמן היה מקום עבודה הוא גם היה מקום שבו חברים נפגשו. ואין כמו ארוחת עשר כדי לשוחח על מה שקורה – בקיבוץ, בארץ, בעולם.

יוסף אייזן, ניסים בכר, יהודה אלעזר, ו-פישל סער בהפסקה באמן.

שלמה ברקאי, מוטקה קצירי, גדעון אייזן, יעקב אשל, צבי קופרמן, ו-אברהם קרני בהפסקת עשר בקפטריה של אמן.

גאוות יצור

בעבר נהגו לשיר "העבודה היא כל חיינו". אבל ספק אם יש מי שבאמת חושב כך היום. עם זאת, העבודה מילאה תפקיד מאד חשוב בחיי חבר הקיבוץ, כולל החבר הוותיק. ואמן קלט חברים ותיקים שבעבודתם – המקצועית והלא כל כך מקצועית כאחד – תרמו לייצור. החברים שהלכו לעבודה כל יום באמן לא רק עבדו. המוצרים שעליהם הם עבדו היו חשובים הן לחקלאות והן לתעשיית הבנייה.

שמואל בארי עובד על עיבוד מוצר אחרי היציקה.

סוניה ויינרט ו-דוד גפן בודקים ממטרות.

לא רק בתלייה

בגדים שיוצאים ממכונות כביסה צריכה ייבוש לפני שאפשר לקפל אותם ולחלק אותם לתאי החברים.

היום, עבור אלה שעדיין משליחים כביסה, יש מכונות ייבוש ...

מרים בדרק מוציאה בגדים ממכונת ייבוש.

… אבל היתה תקופה (כמו היום בימים חמים) שתלו את הבגדים לייבוש בחוץ.

נורית רוסיאנסקי תולה בגדים במרפסת המכבסה.

גאוות יחידה

כיצד יודעים שאת/ה מחצור? יש בוודאי דרכים שונות, אבל אחת מאלה היא ללבוש חולצה שמפרסם את העובדה הזאת. אמנם לעתים קרובות הולכים בחולצות האלו בתוך חצר הקיבוץ (היכן שכולם יודעים מהיכן את/ה, אבל אין זה אומר שהעובדה איננה ראויה לציון).


נחמה כהן עם חולצה מחגיגות ה-30 של הקיבוץ.

חולצות רבות הופקו במהלך השנים – ומוצג כאן רק אוסף מצומצם מהם.


חולצה של עובדי החינוך


חולצה לבוגרי/בוגרות סנונית


לא רק חולצות. גם בתקופת הקורונה …

ויש גם גאוות יחידה על גבי שקיות.

 

מה קורה אצלנו?

עלון פנימי של הקיבוץ שיצא כל שבוע, מיום עליית הקבוצה הראשונה על הגבעה (על התל), במשך 54 שנים ברציפות!

ב'על התל' בא לביטוי, מדי שבוע, כל שנעשה בקיבוץ: החלטות, אירועים, אנפורמציה משקית, פיננסית ופוליטית, תוכניות ותגובות על אירועים תרבותיים וחברתיים מכתבים מחברים ששהו בחו"ל, יצירה עצמית וכד'.
במאי 1948, כשהקיבוץ שהה בחפירות עקב הפגזת הצבא המצרי שהיה באיזור אשדוד, העלון יצא בשם  'מתחת לתל'.
הטורים המפורסמים ביותר היו: 'מרכז במשק מוסר' (מ.מ.מ.), מישוט בחצר (אותו כתבה רחל מכבי שנפטרה) ו'מדיוני המזכירות' אבל הפופולארי ביותר היה 'מפי הטף'.
חצור, ולפניו 'קיבוץ ג', היה ידוע בתנועה הקיבוצית בעלוניו המפורטים והעקביים.
במהלך השנים העלונים קיבלו את שמותיהם בהתאם לנסיבות ולזמן:

      • 'באוהלינו' – כשקיבוץ ג' היה ב'ראשון'.
      • 'גליונות הקיבוץ' ו'משעולים' – ב'ראשון' ובבית גן.
      • 'בצל הצאלים' – בגבולות.
      • 'מתחת לתל' – במאי 1948, מלחמת השחרור.

ב'על התל' שיצא במרץ 1953 נכתב: "על מות י.ו. סטלין מנהיג האנושות המשוחררת, נרכין את דגלנו". אכן היו ימים.
עם השנים הפך 'על התל' למותג המזוהה עם קיבוץ חצור.
בסה"כ יצאו לאור 1,747 גליונות של "על התל'!.
הגליון האחרון יצא ב 1.9.2000 והמילה האחרונה בו היא "ברוך" (עם שורוק ב'ו').

גליון האלף של על התל, של ה-24 למאי 1968, זכה, כצפוי, לשער חגיגי:

בעלון הזה מציינים "בל נאמר כל חיינו השתקפו בו. אך חלק ניכור מההויה, העשיה, האוירה, מלבי בניה, הישגים ומחלדים – כל אלה מצאו ולו ציונם במקוטע היבש אך נכנסו … להסטוריה."

כך נכתב בגליון ה-1000. ראוי להעמיד את זה מול הגליון הראשון של "על התל" – אמנם לא העלון הראשון של הקיבוץ, אבל הראשון שיצא (איך לא?) מתל הרוחות:

שם, בעמוד הראשון אחרי עמוד השער, שיצא בכתב יד (ובכלל לא ברור אם היו מספר עותקים) נכתב:

ובהמשך, בצורה שמשקפת נאמנה את הכתוב בגליון ה-1000:

 

לא רק עבודת כפיים

חברי קיבוץ רבים לובשים בגדי עבודה כאשר הם יוצאים בבוקר לעבוד. אבל לא כל בגדי עבודה הם מהסוג שמתלכלכים בבוץ או מהזיעה של המטבח החם. כדי שהקיבוץ ימשיך לתפקד דרושה לא מעט עבודה שנעשית מאחורי שולחן עבודה – עמוס ניירות, או מכשירי כתיבה או חישוב.

בלי הנהלת החשבונות, למשל, הקיבוץ יפסיק לתפקד.


אייבי כהן בהנהלת החשבונות.


לילי פורת מול מכשור ישן.

זאב כהן בהנהלת חשבונות.


שרה אשל במרכזיית הטלפונים.

css.php