כי ההיסטוריה עוד בועטת
אומרים שספרים מתקשים להתחרות עם הקולנוע ועם הטלוויזיה. הצלילה לתוך עולם הדימויים שהמילים יוצרות היא אמנם חוויה מיוחדת, אבל היא דורשת ריכוז שונה מזה של הצפייה שלעתים קרובות שטחי יותר.
ובכל זאת, אנחנו ממשיכים לקרוא – וגם לפנות לספרנים שאיכשהו יודעים מה להמליץ לנו.
אבל ספריות משתנות עם הזמן, ועם הטכנולוגיות שעומדות לרשותנו, וגם בחצור הספרייה כבר איננה רק מקום לספרים.
בין הספרנים:
שושנה אור-נר – שתמיד היתה מוכנה למסור לנו מה כדאי לקרוא.
לובקה סטירנן ליד דלפק הספרייה.
אחד המבנים הראשונים שנבנו בקיבוץ חצור היה חדר הקריאה – סימן לחשיבות שחברי הקיבוץ ייחסו לספר. כמובן יש להוסיף שבאותה תקופה לא היתה טלוויזיה, ואפילו לא רדיו. הספר היה ה-"בידור" המרכזי. חדר הקריאה הוקם קרוב ולמקום הימצאה של בריכת השחייה היום.
חדר הקריאה, וקרוב אליו, מגדל המים.
הספרייה של היום ממוקם מתחת למועדון לחבר שנבנה ב-1975. לפני-כן הספרייה היתה על הגבעה מעל למועדון של היום. גם במעונו החדש השאלת הספרים בספרייה היוותה סוג של רשת חברתית – עוד לפני שהכרנו את המונח הזה באינטרנט.
ואחרי שהתכולה שלה הועברה למיקומה החדש היא פורקה:
על המשמר, העיתון של מפלגת מפ"ם, התפרסם בין השנים 1943 – 1995. עוד לתוך שנות ה-80 עותק עבור כל חבר הגיע כל בוקר לחדר האוכל, ואפשר (אולי צריך?) היה לקרוא בו בשעת הארוחה. העיתון ייצג, ואף עיצב, דעה פוליטית מגובשת שהיתה משותפת לרוב המכריע של אוכלוסיית הקיבוץ, וגם נתן בסיס לדיונים בשעת הארוחה.
עובדי פרדס צעירים – מאיר מאירי, אורי בן-בשט ואורי חייטי – קוראים בארוחת בוקר, לפני החזרה לעבודה, 1978.
חג הפסח 1972 בחצור לא ציין רק את יציאת מצרים. היתה גם חגיגה לציון 35 שנים לגרעין המייסד הארץ-ישראלי של קיבוץ ג'.
כרגיל, היתה הצפיפות האופיינית לסדר פסח בחדר האוכל:
וילדי קבוצת שקד הופיעו בריקוד החד גדיא המסורתי:
ואחרי ששולחנות הסדר פונו היתה גם ההורה המסורתית (שהיה יותר דומה לרונדו):
אבל בהמשך אותו חג היה ערב מיוחד לציין 35 שנים לגיבוש הגרעין המייסד:
והאירוע המיוחד הזה צויין במגוון דרכים:
פאני סער, שהיתה ידועה בעוגות שלה, הכינה עוגה מיוחדת.
חצר הקיבוץ זקוק לטיפול מתמיד. צריכים לטפל בזבל מסוגים שונים, ותמיד יש חפצים שדורשים העברה ממקום אחד לאחר. העבודה לא מתבצעת בעצמה. לשם כך דרוש חצרן … ולא פעם גם נערי המוסד שיחד איתו מבצעים את המלאכה החשובה הזאת.
ניסים חן על טרקטור החצרן
תחזוקת בתי הילדים דרשה טיפול מיוחד. תמיד היה משהו שהיה זקוק לתיקון או רהיט שהיה צריך לצבוע או להעביר מבית ילדים אחד לאחר. חצרן בית הילדים היה חשוב די מרכזי באגף החינוך.
חצרן הילדים ישראל גורן מסיע ילדי גן על הטרקטור שלו.
פעם אחר פעם המאבק על חברה יותר צודקת ועל שלום עם שכנינו נתקל בקשיים. אנחנו עדיין רחוקים מהחברה שאנחנו מבקשים לבנות. אבל יש גם הישגים.
חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים בחודש מרץ 1979 היתה סיבה לחגיגה. והראייה לכך? הגשת יין בחדר האוכל באמצע השבוע היא מאד יוצאת דופן.
גיורא ברנזבורג, ישראל גורן ו-יעקב בן-בשט מרימים כוס לכבוד ההסכם.
הקיבוץ גם הפיק חולצת T לכבוד החתימה:
על מנת שאפשר היה לחגוג את השלום עם מצרים היה גם צורך לפעול למענו. ביקור סאדאת בנובמבר 1977 עורר תקווה גדולה, ודאגה גדולה פן נחמיץ את ההזדמנות לשלום. באותה תקופה קמה תנועת "שלום עכשיו" ורבים בחצור התגייסו כדי להפגין למען השלום.
חמודים ככל שיהיו בהגעתם ללול, המטרה של גידול האפרוחים הוא תרנגולי הודו גדולים ובריאים שאפשר לשווק. אנשים רבים אוהבים לאכול אותם.
תרנגולי הודו כבר כבדים, ולא תמיד משתפים פעולה כאשר מנסים להעמיס אותם על משאיות לשוק. העבודה נעשית בשעות המאוחרות של הלילה, ודורשת עובדים בעלי שרירים בריאים.
צוות הלול ועובדים נוספים במשלוח לילי של תרנגולי הודו.
בשנת 1946 רכשה הקרן הקיימת לישראל את האדמות סביב יסור (חצור). היו 120 דונם פרדסים ובהם 6,000 עצי פרי. זה היה הענף הראשון בקבוץ חצור.
יעקב נחתומי דיווח על המצב ההתחלתי של משק חצור:
אלי נדיב עם יבול של קטיף.
משה נחתומי מוביל פרי.
היום הפרדסנות בחצור מצומצם מאד. אבל פעם הוא היה בין הגידולים, והענפים, החשובים של הקיבוץ. חברים רבים עבדו בגידול התפוזים, והצוות גדל באופן משמעותי בעת הקטיף.
חלק מהקטיף התבצע באמצעות סולמות עץ שאפשרו להגיע לפרי שהיה גבוה בעצים.
הסולמות המכניים של שנות ה-80 וה-90 אפשרו לקוטפים להגיע לצמרות העצים.
והקטיף, ובמיוחד סיום הקטיף, היה אירוע רב משתתפים – עם חברי קיבוץ, בני נוער, מתנדבים וחברי האולפן.
תוכנייות לתבניות הוכנו המשרד הטכני. מדובר בעבודה מדויקת ומקצועית שבלעדיה היציקות לא ייצאו באופן מוצלח.
מורצ'ו שוורץ, שבמשך שנים היה המהנדס הראשי של אמן.
תמר בר-אילן, שבנוסף להיותה משרטטת היתה אמנית מאד מוכשרת.
בשטח שקיבוץ קיבל תמורת השטח שהופקע על ידי חיל האוויר היה, בין היתר, מטע שקדים.
הנסיון בגידול השקדים, ובמיוחד הנסיונות בקטיף מכני, הראו שלא הגידול איננו מתאים לשיטות מודרניות. בגלל זה הוחלט על הוצאת עצי השקד ונטיעת עצי פקאן במקום. גם הפקאנים לא שרדו זמן ממושך.
מטע השקדים … כאשר עוד היו בו עצי שקד.
