מחבר: צוות הארכיון

היום נהוג לשתות כוס כפה, ואולי לאכול משהו קל. אבל לפני דור ושניים, כאשר המטבח הביתי עדיין לא היה מתאים לארוחת בוקר של ממש, נהגו לעלות לחדר האוכל למשהו לפני היציאה לעבודה.

ואם החברים מגיעים לחדר האוכל מישהו צריך להיות שם עוד יותר מוקדם כדי להכין את הקפה ואת הדייסה. זהו התפקיד של "בישול בוקר".

בתמונה: אליהו ארבל

כולם יודעים שבבוקר קמים והולכים לעבוד. אבל לא רצוי לעבוד עד כדי כך קשה כך שאין כוח לשום דבר אחרי העבודה. יש, למשל, תחביבים.

ובשעות אחר הצהריים והערב אפשר, לאף רצוי, לעסוק בהם. כאן, למשל, זאבלה כהן מדגים את העבודה שלו בנול.

הבריכה בקיץ היא המקום האידאלי להנפש אחרי העבודה. וגם לקרוא עיתון אם לא רוצים את המים.

עם זאת, קצת קשה להנפש כאשר צריכים לשמור על הילדים.

כמו עם כל דבר בקיבוץ – לא תמיד היתה לנו בריכה, והבריכה הנוכחית לא תמיד היתה "ה" בריכה. בריכת השחייה הראשונה (המכונה "הבריכה הקטנה") מוקמה דרומית לגן ניצנים, מערבית לשכונת הגויאבות ונפתחה ב-1951 או 1952.

אבן הפינה של הבריכה הנוכחית הונחתה באוקטובר 1958, והבריכה נפתחה רשמית בקיץ 1959. כיאה לקהילה הקיבוצית, גם ילדי כיתות היסוד השתתפו בטקס.

בצילום: ילדים מחברת הילדים: עמרם אטקין, גדעון אייזן, בינה כהן

וכמובן צריכים להנציח את האירוע – גם במצלמה, וכנראה גם במסרטה:

הפתיחה החגיגית של בריכה היתה כנראה אירוע רב רושם – יש צילומים גם באור היום, וגם משעות הערב. ומישהו ראה לנכון לצלם מהמבט של מגדל המים:

בשנים הראשונות, כמובן, הבריכה לא היתה מוצלת ועם דשא מוריק מסביב, אבל היא עדיין היתה מקום אידיאלי לנוח אחרי העבודה ביום קיץ חם (וכמובן גם בשבתות).

וכמובן שבמהלך כל השנים החברים נהנו להגיע לבריכה – לשחות ולנוח. בקיץ של 1996 צוות הוודיאו של חצור ראיין מספר מתרחצים. דברי המראויינים נשמעים תקפים לא רק לאותה תקופה אלא גם היום.

וחשוב לזכור שהבריכה נבנתה בכספי השילומים מגרמניה לחברי הקיבוץ שורדי השואה.

צילומים נוספים של הבריכה אפשר למצוא ב-אלבום פייסבוק על בריכת השחייה.

יש מי שמבקש לשבת בשקט ולקרוא עיתון, ויש מי שרוצה כוס בירה ומוסיקה, או לצפות במשחק כדורגל.

בתמונה: הפאב של איאן, שנות ה-90.

ולפעמים, משחק כדורגל יכול להיות אירוע כלל קיבוצי – לדוגמה גמר המונדיאל של 1988, כאשר כל דורות הקיבוץ גדשו את המועדון לארוחה ולצפייה (שלדעת רבים היתה מאד מפתיעה). למזלנו, צוות הווידיאו של הקיבוץ הנציח את האירוע.

הנגינה היא חלק מחיינו – בסנדלים, בנעלי עבודה, וגם בנעלי בית.

בתמונה: אפרת לבני, נעם לסטר, מיה כ"ץ, רחלי קלברש, בינה כהן.

חצור חוגג – ולא רק בחגים. כמו-כן, יש גם חגים מיוחדים, כמו יום ההולדת של הקיבוץ, ופסטיבלי זמר, שלא פעם באים יחדיו.

בצילום: נועם אבני, גדעון איזן, מיכה הררי.

האזינו לשיר: "הו! מה יפה את חצור!"

 

הצילום מתוך "פזמונים לאורך הדרך" – האירוע החגיגי של חג הקיבוץ ה-35, בשנת 1981. בדף המקושר אפשר להאזין לתקליט המלא של האירוע שהופק בעקבותיו.

עוד מהימים הראשונים של הקיבוץ חצור דאג לכך שחבריו יוכלו לא רק לעבוד יחד, אלא גם לנוח יחד.

מועדן החבר של היום נחנך שנת **** – האחרון שרשרת ארוכה של מועדונים.

היום ילדי הקיבוץ יוצאים מחצר הקיבוץ כדי להגיע לבית הספר. אבל זה לא תמיד היה כך.

קבוצת שיבולים בשיעור במעבדת המוסד.

בתמונה: בני כיתת סלע לומדים על דוד לבני.

רוחמה קולברש מלמדת אנגלית לקבוצת אייל.

אמן הוא מפעל ליציקת לחץ. במהלך השנים הוא יצר מוצרים רבים ומגוונים.

בתמונה: מיכאל בדרק …

כאשר חושבים על המטבח חושבים על הארוחות שצריכים להכין. אבל קיבוץ בלי מנה שלישית, או במקרה הזה עוגת יום הולדת, איננו קיבוץ שישרוד.

בימי שישי אסתר בן שלום נהגה להכין עוגה לכל משפחה (ועוגה קטנה יותר ליחידים). היא גם הכינה עוגות יום הולדת.