במקלחת הציבורית התקלחו החברים והחברות שנים לא מעטות עד שכל הדירות בקיבוץ היו עם שירותים ומקלחת.
המקלחת הוקמה ב-1947 ועמדה מערבית לאולם ספורט היום. ("במחצבה" בשפת המקום).
זה היה מבנה פח גדול שבפנים חולק לשני מקלחות: חברים וחברות. בכל מקלחת היתה שורת טושים ומולים, לאורך היקור, ספסלי עץ עליהם הניח החבר את השקית עם הבגדים הנקיים. מתחת לספסלים, על הרצפה היו מונחים הכפכפים המיתולוגיים: מלבן עץ בגודל כף רגל בעובי של כ-3 ס"מ עם רצועת גומי בקצה שאליה היו מכניסים את האצבעות.
למרות אי הנוחות שבהם (בלשון המעטה) הם היו פריט מאד פופולארי וקריאות בנוסח "יש כפכפים פנויים?" היו עניין שבשיגרה בזמן שהתקלחו.
קירות המקלחת היו עשויים מפח גלי שעם הזמן נוצרו בו חורי הצצה לשמחת ילדי הקיבוץ (כפי הנראה כתוצאה מפגיעת רסיסי הפגזים שירו המצרים).
בשנים ההן, שהשוויון המוחלט בין גברים ונשים היה ערך עליון, המקלחת הציבורית היה המקום היחידי בקיבוץ בו היתה הפרדה יזומה בין נשים וגברים ("חברות וחברים" בשפת המקום).
