כי ההיסטוריה עוד בועטת
היום דב אורנר הוא אמן מוכר שאפילו זכה לתערוכה במוזיאון תל אביב. אבל במהלך שנים רבות הוא היה הרבה פחות מוכר – כמעט סוד קיבוצי. בנוסף לעבודות ולתערוכות הרבות שלו במהלך השנים, דב ידע לעודד את המעשה האמנותית של חצור, ולקדם את היצירה של חברים יוצרים – כאלה שכבר נחשבו “אמנים” וגם כאלה בתחילת הדרך.
תערוכה של דב – צופרי רע (1993)
על התערוכה “פרחי מוח” (1996)
המתנה – ברחבת ספריית הקיבוץ – 2017
בשנות ה-50 לאה צימרמן יצאה לפאריס ללמוד אמנות, ואחרי שנתיים שם, בהן היא זכתה לפרסים, היא חזרה לחצור. אנחנו פוגשים את ציוריה במקומות רבים בקיבוץ.
ב-2020 נערכה תערוכה של עבודות של לאה בגלריה של הקיבוץ.
נורית מלמד כתבה על התערוכה הזאת.
מתוך התערוכה:
רוב שעות הפנאי של בני קלברש הוקדשו לאמנות שלו – ציור ורישום, הדפסים, יצירת נייר ו-“ציורים” באמצעות הנייר.
בני אהב לצייר את נופי ירושלים, אבל גם הכין הדפסים – חלקם מופשטים.
באחת מתערוכות הנייר שלו הוא שחזרר, דרך הנייר, ציורים של ברויגל.
יהודה אלעזר התברך בדמיון פרוע באמנות שלו. רבים מציוריו הורכבו מקטעי בד צבעוניים שמשכו את העין והוסיפו ענין רב.
בשנת 1997 נערכה תערוכה של ציורים ופסלים של יהודה בגלריה של הקיבוץ.
בשנים הראשונות הדאגה המרכזית של הקיבוץ, ושל חברי הקיבוץ, היתה הפרנסה. קיבוץ איננו יכול להתקיים אם הוא איננו מצליח להתפרנס. אין זה אומר שלא דאגו לנפש. היתה ספרייה, והיתה מוסיקה, הוכנו הצגות. לרגע אלה לא נזנחו. ובכל זאת, קשה היה למצוא תקציבים לאמנות.
בינואר 1975 הוקמה ועדת אמנים שתפקידה היה לתמוך בצרכים בחברי הקיבוץ שעסקו באמנות ממגוון סוגים.
בצילום: יהודה אלעזר, דב אורנר, זאב קרישר (מהגב), קלאוס טוביאס משוחחים בעת תערוכה.
היום, כאשר לרוב מאיתנו יש זמן פנוי, חברי קיבוץ רבים פונים לאמנויות ולמלאכות. לא מעטים מאלה מתגלים כמוכשרים מאד ואנחנו נהנים לראות את יצירותיהם בתערוכות בגלריה.
אבל היו, ויש, אמנים שגם “מוכרים” כ-אמנים – חברים אשר רשומים באגודות האמנים הישראליות.
חצור התברך במספר סופרים (ולא רק כאלה שכותבים למגירה). נכון לימינו אף אחד מהספרים של סופרי חצור לא הפך לרב-מכר, אבל יש כבוד לא קטן בכך שחצור הוא ביתם של מי שמפרסם ספר. ומוצגים כאן רק חלק קטן מהתפוקה החצורית.
בצילום: ספר זכרונות של רחל מכבי, ספר לימוד של צבי אטקין, ספר שירים של אנדה הראל-דגן.
הסופרים של חצור לא עסקו בכתיבה בלבד. כמו כל יתר החברים היה עליהם לעבוד בענפי הקיבוץ. חלקם היו, למשל, מורים באולפן.
בעצם, כל אחד יוצר, ולקיבוץ חצור לאפשר את היצירה הזאת. אבל יש מי שיוצר בתוך ביתו ולעצמו, ויש מי שיוצר ויצירתו יוצאת לעולם. ויש בינינו כאלה שלא רק יוצרים, אלא גם זוכים להכרה רחבה. חצור התברך במספר יוצרים כאלה.
זאב קרישר ליד אחד הפסלים שלו.
היו לזאב מספר תערוכות, והוא משתתף בתערוכות קבוצתיות רבות – באשדוד, למשל:
עוד ב-1992 נערכה תערוכה של עבודות קורקר של זאב.
