כי ההיסטוריה עוד בועטת
כולנו לובשים בגדים, ומידי פעם גם חשוב שהבגדים האלה יהיו נקיים. היום כמעט בכל בית יש מכונת כביסה, אבל זה לא תמיד היה כך. במילניום הקודם לקיבוץ היתה מכבסה מרכזית.
החברים השליכו את בגדיהם לתאים שהזינו את מכונות הכביסה. מכונות האלו גדולות ותעשייתיות, אם כי לא תמיד היו לנו מכונות כאלה. אחרי הכביסה היה גם צורך לייבש את הבגדים לפני שהם מוינו וחולקו לתאים לפי “מספר הקומונה” של החבר או המשפחה.
בתמונה: אורנה ברנזבורג מוציאה כביסה נקייה מאחת המכונות.
מדובר היה בעבודה קשה, ולכן הגיוני שנשים עסקו בה.
כולם יודעים שבבוקר קמים והולכים לעבוד. אבל לא רצוי לעבוד עד כדי כך קשה כך שאין כוח לשום דבר אחרי העבודה. יש, למשל, תחביבים.
ובשעות אחר הצהריים והערב אפשר, לאף רצוי, לעסוק בהם. כאן, למשל, זאבלה כהן מדגים את העבודה שלו בנול.
אמן הוא מפעל ליציקת לחץ. במהלך השנים הוא יצר מוצרים רבים ומגוונים.
בתמונה: מיכאל בדרק …
כאשר חושבים על המטבח חושבים על הארוחות שצריכים להכין. אבל קיבוץ בלי מנה שלישית, או במקרה הזה עוגת יום הולדת, איננו קיבוץ שישרוד.
בימי שישי אסתר בן שלום נהגה להכין עוגה לכל משפחה (ועוגה קטנה יותר ליחידים). היא גם הכינה עוגות יום הולדת.
העישוב, וגם הקטיף, לא יכלו לחכות. מישהו היה צריך לעשות את זה, ועדיף כמה שיותר ידיים עובדות.
היום אולי קשה להסביר שאחרי שעות העבודה היו יוצאים לשדות לשעתיים נוספות. הגיוסים הם כבר נחלת העבר, אבל עד בערך סוף שנות ה-80 הם היוו מרכיב חשוב בעבודות השדה והמטע.
נערכו גיוסים לשם מטרות ספציפיות. בשנים הראשונות כל חבר היה חייב לתרום מספר שעות גיוס שנקבעו מראש. כך היה, למשל, בגיוסים לקראת בניית בריכת השחייה. על כך כתב גושו (שמואל גישן):
ירדתי מעל הגבעה ומיהרתי אל סדרן העבודה והודעתי: קיר אחד של הבריכה שלנו כבר עומד איתן. מוכן אני להתגייס – אך רק שעתיים ולא יותר.
אפשר לקרוא את הפיליטון המלא מתוך “בעין שוחקת”.
צועדים ברגבי הכותנה עם מעדר … ודואגים שיישאר רק מה שצריך.
הגיוסים גם מילאו תפקיד חברתי חשוב. נציגים מכל הדורות, ואפילו משפחות שלמות, יצאו לשטח.
ובשעת ההפסקה חולקו ארטיקים – שפעם נחשבו דבר די מיוחד.
הנדידה! אחד השיאים של שנת הלימודים, ושל חופשת פסח, כמובן.
כל שנה כל שבטי הכיתות (והגנים) יוצאים “ממצרים”.
בתמונה: ???
