תגית: בחצר הקיבוץ

בקיבוץ של היום, כמו ברוב המקומות שאנחנו מכירים, בית המשפחה נמצא במרכז. ממנו אנחנו יוצאים בבוקר ואליו אנחנו חוזרים בערב. כך עשינו גם לפני דור, אבל סביר להניח שרוב החברים לא ראו בדירה (ב-"חדר") את המרכז. לכותר הזה זכה, בוודאי, חדר האוכל. שם אכלו את כל הארוחות, ושם נפגשים עם חברי הקיבוץ שהיו, במידה רבה, המשפחה שלנו.

בבוקר, ביציאה לעבודה, עברו קודם דרך חדר האוכל לשתות כוס תה ולאכול פת לחם עם ריבה, ולשוחח עם החברים – כל אחד למקום העבודה שלו.

בתמונה: ז'קו ירון ו-צבי מרקמן משוחחים מעל כוס תה בבוקר לפני היציאה לעבודה.

היום בכמעט בכל בית יש מכונת כביסה והמשפחות קובעות לעצמן מתי מתאים לכבס. אבל עד בערך תחילת המאה מכונות כביסה ביתיות היו מצרך נדיר וכולנו צעדנו, פעם בשבוע – לרוב בשבת, עד למכבסה כדי להשליך כביסה (ולאסוף אותה בקומונה מספר ימים מאוחר יותר).

לתוך התאים במכבסה החברים מיינו את בגדיהם לפי סוג הבגד, וכאשר הם חזרו לקומונה הם קיבלו את הכל מכובס, מקופל, אפילו מגוהץ (כן גם ממחטות).

בצילום: ז'קו ירון עולה לתאי המכבסה כדי להשליך כביסה. בידו הימנית קומקום מהמטבח שכנראה באותו טיול הוא מחזר למטבח.

חצור מלא בגינון נאה, כך שאם מזג האוויר מרשה, תמיד נעים להיות בחוץ. אבל עד לפני לא יותר מדי שנים היה עוד מקום שבו נהגנו לבלות זמן ממושך, והוא לא היה בתוך הקיבוץ.

היום לכל משפחה יש מכונית וכמעט ואין לנו צורך בתחבורה ציבורית – שגם זה היום קיים בצורה פחות או יותר סבירה. אבל לא תמיד היה כך. פעם רבים מאיתנו שנסענו מחוץ לקיבוץ נאלצנו להגיע הביתה באמצעות נהג הבית או טרמפים, וחיכינו דקות ארוכות בסיבוב חצור (הישן) עד שמישהו אסף אותנו. יש חברים שחישבו שימים שלמים של חייהם עברו שם.

קיבוץ הוא קהילה (אם כי לא קהילה היא קיבוץ). בשנים שבהן הדירה המשפחתית היתה קטנה החברים בילו רבות משעות הערב במקומות ציבוריים. בעצם, רבים מוותיקים הקיבוץ היו בקיבוץ מפני שהם מצאו חיוב בקהילתיות הזאת.

היום רק בערבים מעטים החברים ו/או המשפחות נמצאים במועדון הקיבוץ, אבל היו ימים שבהם המועדון התחרה עם חדר האוכל כמוקד הפעילות (ובעצם, המועדון היה בתוך חדר האוכל).

בצילום: הלל לסטר ו-בידג'ו זוהר משחקים שחמט במועדון בשנות ה-50.