בפה אחד!

בעצם, מעטים הנושאים שעליהם שיחת קיבוץ מחליטה בפה אחד. יש מגוון דעות, וגם מגוון אינטרסים, בקיבוץ. כמו-כן, היום יחסית מעטים מגיעים לשיחה וההתנהלות היום-יומית שלנו נקבעת על ידי ההנהלה וההצבעה החשאית.

אבל היו ימים (או ליתר דיו, מוצאי שבת) שבהם רוב גדול של החברים היו מגיעים לחדר האוכל, ואחרי-כן למועדון, לדון, להתווכח, ולבסוף להכריע על סוגיות – גדולות כקטנות – ששייכות לחיי הקיבוץ, ואפילו חיי הפרט.

החברה שבונה את עצמה

היו ימים שבהם חשבו שקיבוץ יכול להיות תזמורת “שמנצחת על עצמה”. כאשר הקיבוץ גדל נעשה ברור שיש צורך מוסדות ש-“מנהלים” את הענפים ומסדירים את חיינו. ומתוך כל אלה ה-“מוסד” הראשי היה שיחת הקיבוץ שהחליט על עניינים קטנים כגדולים.

במוצאי שבת חברים רבים נהגו להכנס לחדר האוכל (ובהמשך במועדון) שם דנו, וגם הצביעו, על היבטים רבים של חיינו.