הרדיו המרכזי הציע פתרון “שיתופי” לצורך אמיתי. באותה תקופה לא היתה אפשרות לרכוש מקלטי רדיו לכל חברי הקיבוץ, ולכן הפתרון של מקלט מרכזי ורמקולים אצל החברים התקבל כדרך שתאמה את ערכי הקיבוץ.
זאת ועוד: הרדיו המרכזי מילא תפקיד חשוב בשעות המנוחה של חברי הקיבוץ. האפשרות להאזין למוסיקה בבית ללא ספק הנעים את החיים שלא היו קלים. אבל הרדיו לא היה להאזנה בלבד. מתברר ש-“קול חצור” גם פעל ככרוז שבעת הצורך הזמין את החברים לגיוס דחוף:
אפשר להתרשם על הערך שחברי הקיבוץ ייחסו לרדיו המרכזי מפזמון שצבי אטקין חיבר עם תחילת השידורים.
