גלגולה של מסורת

עם השנים חג החנוכה לבש צורות שונות. עם המילניום החדש, כאשר דור הבנים הראשון נעשה סבים, נוצרה מסורת של “סביבון סבים” בסיום החג שכללה המחזה של “הסופגניה שהתגלגלה”:

סוזי הול, צבי ארד ו-נורית מלמד ממחיזים – 2012.

ויש הקלטה משנת 2019:

באותה תקופה, מסיבת הנר הראשון נעשה למשימת בר-מצווה של ילדי כיתה ז’ והוריהם.

מתחילים עם מקפד אשר באיזור האמפיתאטרון ליד הוואדי, ובהמשך, מספר הופעות של הילדים בחדר האוכל.

וגם הסבים הציגו את רבי קלמן והלביבה:

גלגולה של דירה

הדירה הקיבוצית עברה שינויים רבים – מאוהל רעוע ועד לבית של ממש. יחד עם השינוי הזה גם המינוח השתנה. בסיום יום הלימודים הילדים כבר לא הולכים לחדר, אלא הביתה – ואינם יודעים שפעם כל הקיבוץ היה הבית.

אחד הצילומים הראשונים של המגורים בחצור – בבית האריזה, אם כי היו כאן בתים גם לפני העליה לקרקע.

אין מה להשוות בין המגורים של היום לבין המגורים של הימים הראשונים של הקיבוץ:

צורות שונות היו למגורי החברים באותם הימים: אוהלים, אוהלים ללא ריצוף, ללא חשמל. צריפים, ביניהם “צריף הרכבת”, בן חדרים מספר, שהמה דיירים רבים ופשפשים לרוב. מאבק חריף היה לדיירי הצריף עם הפשפשים העקשניים שהתנחלו בו עוד מימי היות הקיבוץ הקודם בעליו ושנמכר לחברי הקיבוץ בשלוש לירות. הנשק העיקרי במאבק עם הפשפשים היה פרימוס שדלק ושרף, אולם במהרה פסקו כלכלני הקיבוץ על חסכון בדלק והופסק המאבק.

מתוך “סיפורו של בית” – טקסט של שרה אשל

בשנות ה-60-70 זכינו לרווחה מסוימת. הצילום מהשחזור במוזיאון החינוך.

חיים ו-יפה טל בסלון דירתם.

מטי פיירמן בחדר השינה של דירתה.

באותן שנים יכולנו להתפאר במודרניות.
בצילום – לאה ורדי בדירתה – עם מקרר קטן, קומקום, ורדיו ישן.

ובשנות ה-90 אפשר להרגיש שמדובר בבית של ממש.


היום לכל בית אופי ייחודי משלו. בסלון …

וגם במטבח, שברוב המקרים מאד מרווח.

לכל הגילים

כבר מימיו הראשונים חצור פתח “מועדון לחבר”. המועדון הנוכחי נחנך בדצמבר 1975, אבל לפני-כן מבנים אחרים, כולל חדר האוכל, זכו לכותרת ומילאו את התפקיד.

עם הכנסת טלוויזיות לתוך דירות החברים הנחיצות של המועדון דעכה, ולאורך תקופה לא קצרה השימוש הראשי של המועדון היה שיחת הקיבוץ (שגם אליה מעטים הגיעו). אבל כל דור והצרכים שלו. כאשר דור הבנים הראשונים יצאו לפנסיה המועדון הפך למקום מפגש במהלך היום, כאשר פעם בשבוע או שבועיים, בניצוחו של אורית שדה, רבים מאלה שיצאו ממעגל העבודה הגיעו כדי לשמוע הרצאה.

והדשא ממשיך לגדול

הקיבוץ משתנה. חברים מצטרפים וחברים עוזבים. תינוקות נולדים וחברים ותיקים נפטרים. אפילו עצים ותיקים שהתרגלנו לראות אותם כחלק בלתי נפרד מהנוף נגדעים ברוח. פני הקיבוץ נמצאים בתהליך מתמיד של שינוי. ולא משנה מה, צריכים לכסח את הדשא. מדובר בתפקיד חשוב שרבים וטובים מילאו. ומתברר שלפעמים “אין כל חדש תחת השמש”.

לפני ארבעים שנה (1981) מיכה הררי כיסח דשאים, והנה, גם ב-2020 הוא חזר לזמן מה לתפקיד הישן שלו.

כולנו מסובין

בפסח מספר גדול מחברי הקיבוץ ומשפחותיהם – בקיבוץ ומחוצה לו – מצטופפים לתוך חדר האוכל כדי לחגוג את סדר הפסח. מפני שהצפיפות די רבה, הישיבה מסודרת בפקידה. יש צורך למדוד את המרחק בין השולחנות, וגם את המרחק בין כיסא לכיסא.

כל זה מתאפשר בעזרת מקל אחד – מקל שבמהלך השנה עד לחג נשמר היטב בארכיון.

 

הנרות הללו

הקיבוץ חוגג את חנוכה במספר מעגלים – בקהילה הרחבה, בבתי הילדים, וכמובן גם במשפחה.

בתמונה: משה ארנן ונכדתו אסתר, 1984 – במסגרת הגן


בתמונה: ותיקי הקיבוץ – צבי הולנדר, פרומה ו-אברהם קרני, מרים נדיב בחגיגת נר ראשון של חנוכה בחדר האוכל – 2012.

המוסד החינוכי חוגג חנוכה – 1965.

וכמובן שלכל חבר סיפור החנוכה משלו, וב-1995 שמונה חברים סיפרו את שלהם:

css.php