כיצד נדע אם אפשר כבר לקטוף?

רצוי לקטוף את הכותנה מהר – הרי הקטיף מתבצע לקראת עונת הגשמים. לכן רצוי להתחיל מוקדם בבוקר. אבל לא מומלץ לקטוף אם הכותנה עדיין לחה מדי מטל הבוקר. לכן, צריכים לבדוק את הרטיבות לפני שהקטפת יוצאת לדרך. ולשם כך יש מכשיר:

אורי כ”ץ מסביר את השימוש במד הרטיבות:

 

לא על הכותנה לבדה

במשך שנים ארוכות הגידול המרכזי בשדות של חצור היה הכותנה. אבל הוא לא היה הגידול היחיד, ובמשך השנים עובדים השלחין גיוונו מאד את הגידולים. היו, למשל, תפוחי אדמה, תירס, ומגוון ירקות.

חברים הולכים בעקבות הטרקטור כדי לאסוף תפוחי אדמה שהקולטיבטור מוציא.

אוספים את תפוחי האדמה לתוך שקים.

גם היום מגדלים תירס וסורגום בשדות שלנו.

גידול תירס – 1954.

היום אחד הגידולים שחצור ידועה בהם הוא סלק סוכר …

ודווקא עוד בשנות ה-50 יצאו לגיוסים בשדות הקיבוץ כדי לעשב ולדלל את אותו.

לקטוף

בסוף עונת גידול הכותנה היה צורך, כמובן, לקטוף. בשביל זה יש קטפת. מדובר בכלי מוצלח ביותר, אם כי גם כלי קטן בהרבה היה מאד נחוץ כדי לבצע קטיף מוצלח. 

המלאכה דרשה ברבה ידיים עובדות, וצוות השלחין היה רב-דורי.

הקטפת שפכה את הכותנה לעגלות, אבל שם היה צורך להדק אותה – עבודה שבה ילדים (וגם מתנדבים מחו”ל) הצטיינו בה.

הקטפת לא הגיעה לכל השדה. היה צורך גם בגיוסים לקטוף את שולי השדה – עבודה שבמיוחד מתאימה למשפחות.

עוד הרבה לפני הקטיף היה צורך בעישוב. הלכו הולך ושוב לאורך השורות הארוכות עם מעדר ביד כדי להוציא את העשבים שיכלו להפריע לגידול הכותנה.

 

 

בלי מים אין יבול

גידולי חקלאיים דורשים מים, ובחצור מי הגשמים אינם מספיקים. יש צורך להשקות.

במשך שנים עובדי השלחין העבירו צינורות בשדות כדי להמטיר על היבולים.

בשנות ה-80 הקוונוע שכלל את ההשקיה. מניחים את הקו, מתכנתים אותו, והוא עובר מעל לשדה.

התוצאה? יבול נאה.

ובכל זאת, גם היום ממשיכים להעביר צינורות בידיים.

css.php