תגית: פנאי

בשנים הראשונות של הטלוויזיות בחדרי החברים המבחר היה מצומצם ביותר. היתה תחנה אחת ובעצם כולנו ראינו את אותו הדבר. רק ב-1993 הערוץ השני התחיל לשדר בישראל. כבר אז היו טלוויזיות צבעוניות בחדרים – החלוקה בהם התחילה ב-1986.

אבל ב-2009 התרחשה מהפכה נוספת בטלוויזיה בקיבוץ – התחברנו ל-YES.

החברים ישבו מול רכזי התרבות ובחנו את החבילה המועדפת עליהם. ומאז האפשרויות רק הולכות ומתרבות.

חלוקת הטלוויזיות, כמו עם רוב מוצרי הצריכה בקיבוץ, חולקו לפי שיטת הוותק – החברים הוותיקים ביותר היו הראשונים לקבל את המוצר. כך היה גם עם טלוויזיות שחלוקתן התחילה באמצע שנות ה-70.

עוד לקראת סוף שנות ה-70 חברים רבים עוד הצטופפו במקלטים שהכילו טלוויזיה – במיוחד כדי לצפות במשחקי ספורט ששודרו – כמו בצילום הזה משנת 1978.

הטכנולוגיה, כמובן, המשיכה לצעוד. ממספר מקלטים במקומות ציבוריים למקלט לכל משפחה, והיום אפילו כמעט לכל אדם במשפחה, ומטלויזיה שחור-לבן לצבעונית עם מסך דק – מה שיש היום שונה מאד ממה שהכרנו רק לפני ארבעים שנה. וזה נכון גם בנוגע למבחר שעומד לצפייה.

כולם יודעים שבבוקר קמים והולכים לעבוד. אבל לא רצוי לעבוד עד כדי כך קשה כך שאין כוח לשום דבר אחרי העבודה. יש, למשל, תחביבים.

ובשעות אחר הצהריים והערב אפשר, לאף רצוי, לעסוק בהם. כאן, למשל, זאבלה כהן מדגים את העבודה שלו בנול.

הבריכה בקיץ היא המקום האידאלי להנפש אחרי העבודה. וגם לקרוא עיתון אם לא רוצים את המים.

עם זאת, קצת קשה להנפש כאשר צריכים לשמור על הילדים.

כמו עם כל דבר בקיבוץ – לא תמיד היתה לנו בריכה, והבריכה הנוכחית לא תמיד היתה “ה” בריכה. בריכת השחייה הראשונה (המכונה “הבריכה הקטנה”) מוקמה דרומית לגן ניצנים, מערבית לשכונת הגויאבות ונפתחה ב-1951 או 1952.

אבן הפינה של הבריכה הנוכחית הונחתה באוקטובר 1958, והבריכה נפתחה רשמית בקיץ 1959. כיאה לקהילה הקיבוצית, גם ילדי כיתות היסוד השתתפו בטקס.

בצילום: ילדים מחברת הילדים: עמרם אטקין, גדעון אייזן, בינה כהן

וכמובן צריכים להנציח את האירוע – גם במצלמה, וכנראה גם במסרטה:

הפתיחה החגיגית של בריכה היתה כנראה אירוע רב רושם – יש צילומים גם באור היום, וגם משעות הערב. ומישהו ראה לנכון לצלם מהמבט של מגדל המים:

בשנים הראשונות, כמובן, הבריכה לא היתה מוצלת ועם דשא מוריק מסביב, אבל היא עדיין היתה מקום אידיאלי לנוח אחרי העבודה ביום קיץ חם (וכמובן גם בשבתות).

וכמובן שבמהלך כל השנים החברים נהנו להגיע לבריכה – לשחות ולנוח. בקיץ של 1996 צוות הוודיאו של חצור ראיין מספר מתרחצים. דברי המראויינים נשמעים תקפים לא רק לאותה תקופה אלא גם היום.

וחשוב לזכור שהבריכה נבנתה בכספי השילומים מגרמניה לחברי הקיבוץ שורדי השואה.

צילומים נוספים של הבריכה אפשר למצוא ב-אלבום פייסבוק על בריכת השחייה.

יש מי שמבקש לשבת בשקט ולקרוא עיתון, ויש מי שרוצה כוס בירה ומוסיקה, או לצפות במשחק כדורגל.

בתמונה: הפאב של איאן, שנות ה-90.

ולפעמים, משחק כדורגל יכול להיות אירוע כלל קיבוצי – לדוגמה גמר המונדיאל של 1988, כאשר כל דורות הקיבוץ גדשו את המועדון לארוחה ולצפייה (שלדעת רבים היתה מאד מפתיעה). למזלנו, צוות הווידיאו של הקיבוץ הנציח את האירוע.

הנגינה היא חלק מחיינו – בסנדלים, בנעלי עבודה, וגם בנעלי בית.

בתמונה: אפרת לבני, נעם לסטר, מיה כ”ץ, רחלי קלברש, בינה כהן.