תגית: ערבי תרבות

לקיבוץ חצור היה קשר מיוחד לסשה ארגוב, קשר שהתחיל כבר כאשר הקיבוץ ישב בראשון לציון.

ב-1984 נעם אבני הפיק בקיבוץ ערב מיוחד של שירי ארגוב – ערב של שירים וסיפורים בהשתתפות ארגוב וחברי קיבוץ.

נעם אבני וסשה ארגוב בערב

צביקה ארד שר עם סשה ארגוב בפסנתר

צילומים נוספים, על הקשר המיוחד של סשה ארגוב לחצור אפשר לראות באלבום פייסבוק בנושא.

ויש גם הקלטה של החלק הראשון של הערב:

כבר בשנת 1976 הקיבוץ החליט על רכישת טלוויזיות לחברים. החלוקה היתה לפי וותק, ובחלוקה הראשונה חולקו 35 טלוויזיות. אבל אין זה אומר שהיה הרבה שבו אפשר היה לצפות. הערוץ השני, שהרחיב את אפשרויות הצפייה, התחיל רק בשנת 1993. עם הרחבת ההיצע הטלוויזיונית, ומגוון הטעמים התרבותיים של הדורות השונים שאכלסו את הקיבוץ, הדרישה לפעילות משותפת בערבי שבת הצטמצמה.

עד לצמצום הזה היתה ציפייה לפעילות כמעט מידי כל ערב שבת. שנת 1992 היא דוגמה טובה לכך, ומובאים כאן מספר דוגמאות מהפעילות התרבותית הענפה של אותה שנה.

זה ראיון – ערב ראיונות פנימי

נעם אבני וגדעון אייזן משוחחים

גדעון מראיין את מרים בדרק ו-עטר נדיל.

ערב “אלגרו” פנימי – חידון מוסיקלי המבוסס על תוכנית טלוויזיה של אותם ימים.

השופטים: ישי קצירי, דני ברעם, יעל שפי, מיקי הלוי.

נירית הלוי וישי קצירי

התזמורת: ציפי פלט, גליליה דנקנר, ישי צור, עמנואל גורדון

ערב פטור ממילואים – למשתחררים מהמילואים ב-1992.

יונתן זרח (חותם), ניסים חן

עמוס פלך מברך את אורי אשל ו-ישי צור.

יפת טייבי והמשפחה

בגדי המלך החדשים – הפקה גדולה

הדס שלם

רותם פלג ורינת ארדי

שלמה ולדמן ואסא קציר

בהפקות גדולות לא רק המבוגרים הופיעו. הקיבוץ דאג לשלב נציגים מכל הדורות.

פסטיבל הזמר החצורי הוא מסורת. לא מסורת שנתי, אלא מסורת שחוזרת מידי פעם – לרוב כאשר מתארגן צוות שמוכן להרים את האירוע. הפסטיבלים אינם תמיד נערכים סביב חגי הקיבוץ, אבל לא פעם הם גם קשורים למועד החשוב הזה. חברי קיבוץ כותבים שירים (ולרוב גם מלחינים את המנגינות) וגם מבצעים את השירים בערב מרשים ומהנה.

המסורת של הפסטיבל החל בתקופה שבה “תרבות פנימית” או “תרבות עצמית” עדיין היתה מאפיין מרכזי בנוף הקיבוצי. ועם השנים, ככל שישראל כולה, והקיבוץ כחלק ממנה, התבססה יותר ויותר על הופעות מקצועיות היכולת להפיק משהו בכוחות עצמיים נעשית עוד יותר מרשימה.

אחרי שפסטיבלים די רבים מצטבר אוסף מכובד של שירים, ולא תמיד יש הזדמנות להזכר בהם. אבל לזה יש פתרון, ופתרון מאד נחמד – פתרון שאפילו מחבר בין חג קיבוץ לבין הפסטיבלים עצמם: תרועת הפסטיבלים – אירוע חגיגי של ראש השנה תש”ע / 2009 שהכיל שירים נבחרים מפסטיבלי הזמר החצוריים של שנים קודמות.

 

עם השנים יש דברים שהופכים למסורת. כמו-כן, אם השנים יש דברים שצריכים להפוך למסורת. יצחק רבין, ראש ממשלת ישראל, נרצח ב-1995. לקיבוץ היה ברור שמדובר באירוע שצריך לקבל ציון לא רק כלל ישראלי, אלא גם בתוך הקיבוץ. ואכן, נרקמה מסורת.

שולחן זכרון מוצב בחדר האוכל:

וילדי בר-המצווה של אותה שנה מארגנים ערב זכרון קצר במועדון.

וגם בימי קורונה, כאשר אין אפשרות להתכנס כדי לערוך טקס, וכאשר כמעט ולא נכנסים לחדר האוכל ולכן הצבת שולחן זכרון שם אינה הגיונית, עדיין זוכרים.

אירועים רבים חוגגים בקיבוץ. יש, כמובן, חגים, ויש גם פתיחות חגיגיות (הכל-בו החדש, למשל). יש אירועים שמציינים בחיק המשפחה, ואחרים שהקיבוץ כולו מוזמן אליו. באופן כללי אנחנו תמיד שמחים למצוא סיבה לחגוג. ואחת הסיבות הטובות היא קבלת משפחות חדשות לחברות בקיבוץ. לפעמים מציינים את זה במסגרת של חג סוכות, ולפעמים בערב ייחודי במועדון.

כך או כך, תמיד מדובר בשמחה גדולה.

היו ימים שבהם חבר הקיבוץ הגיע למקום העבודה שלי ברגל או באופניים. אבל המפעל של סולבר היה במרחק של כ-20 דקות נסיעה – מהקיבוץ לאשדוד. עם מרחק כזה קל לשכוח שהמפעל הוא “שלנו”.

אחת הדרכים לשמירה על קירבה בין המפעל לקיבוץ היה ערב אוכל סיני בקיבוץ. בעזרת טבח מקצועי של אוכל סיני ועובדי המפעל הוכן ארוחה חגיגית שבמרכזה המוצרים (האכילים) של סולבר.

עובדות המפעל – אינה בוטביניק, לאה אייזן וטליה ליבני מכינות מטעמים.

הארוחה החגיגית בחדר האוכל.

חצור חוגג – ולא רק בחגים. כמו-כן, יש גם חגים מיוחדים, כמו יום ההולדת של הקיבוץ, ופסטיבלי זמר, שלא פעם באים יחדיו.

בצילום: נועם אבני, גדעון איזן, מיכה הררי.

האזינו לשיר: “הו! מה יפה את חצור!”

 

הצילום מתוך “פזמונים לאורך הדרך” – האירוע החגיגי של חג הקיבוץ ה-35, בשנת 1981. בדף המקושר אפשר להאזין לתקליט המלא של האירוע שהופק בעקבותיו.