הגן הירוק

הצריף שעמד בסמוך לגן ניצנים, מצד מזרח, נקרא ‘הגן הירוק’.

הגן הירוק היה במקור בית המגורים של קבוצת ‘חרמש’ ב’ראשון’. גם לאחר שהועבר מ’ראשון’ לחצור, הוא שימש כגן של קבוצת ‘חרמש’. בהמשך היה גן של מספר קבוצות בקיבוץ.
בשנת 1961 הגן הירוק שופץ, הוסיפו לו עוד חדר, והוא הפך למרכז המוסדות הכלכליים של הקיבוץ: מזכירות, מרכז משק, הנהלת חשבונות והדואר.
ומתי צבעו אותו בירוק?
לא ברור… אבל הוא לא היה ירוק כאשר הגיע ‘מראשון’. וגם לא כששימש כגן של ‘חרמש’ בחצור. כפי הנראה הוא נצבע מיד אח”כ שכן ידוע שהקבוצות הבאות כבר היו ‘בגן הירוק’.
יתכן שהוא נצבע בירוק יותר מפעם אחת כי כאשר הפך למרכז המוסדות הכלכליים נכתב בעל התל שהוא נצבע בירוק “כדי לשמור עליו יותר טוב וכדי להקל על זיהויו ע”י אנשים מבחוץ”.
הגן הירוק עמד על תילו במשך קרוב לחמישים שנה ותקופה ארוכה, עד שנהרס, שימש כמחסן לחומרי בנייה.

עד לבניית אולם הספורט, והעברת המשרדים של הקיבוץ למשרדים שנפתחו שם, הן בקומת הקרקע ובקומה השנייה, מרכז המשק, הנהלת החשבונות של הקיבוץ, המרכזייה, עוד מוקמו בגן הירוק.

אילנה בארי ו-עדה חלמיש במשרד, כנראה בתוך הגן הירוק.

במרכז חיי החברה

יש מי שיטען שחדר האוכל של קיבוץ ניצב במרכז חיי הקיבוץ, וללא ספק יש מידה לא קטנה של צדק בטענה הזאת. עם זאת, חצור תמיד ראה חשיבות בהתכנסות חברתית של חבריו ושאף למקום מפגש ייחודי מחוץ לשעות הארוחה.

בתחילת שנות ה-70 הוחלט לבנות מבנה ייחודי – המועדון לחבר. כאשר נפתח, בדצמבר 1975, הוא זכה לשימוש רב. שיחות הקיבוץ, כמובן, נערכו שם, וגם ערבי שבת מיוחדים. בנוסף, חברים הגיעו כדי לשתות כוס קפה, לקרוא עיתון, ובאופן כללי הוא שימש מקום מפגש בשעות הערב.

יתרון נוסף של המועדון במקומו הנוכחי הוא שמתחתיו נמצא הספרייה, שגם היא, כמובן, משרתת את כלל ציבור הקיבוץ.

יוסקה רמות ו-עמרי רמות תוך כדי בניית המועדון

המועדון תוך כדי בנייה

בניית המועדון גם העניק לקיבוץ הזדמנות לחסל את בית השימוש המרכזי שהוקם עוד ב1948. חיסול המבנה פינה מקום לבניית המועדון.

בדצמבר 1975 הכל היה מוכן, וכל הקיבוץ עלה במדרגות כדי להשתתף בפתיחה החגיגית.

יחזקאל קונפינו נואם/מברך בטקסט פתיחת המועדון.

css.php