קול העם

קיבוץ הוא חברה די ממוסדת. על אף החלום של תזמורת שמנצחת על עצמה, הרבה מהמתרחש בא דרך המוסדות. שיחת הקיבוץ הוא הריבון, והמזכירות מבצעת, אבל חייב להיות גם נכונות לשמוע את הקולות מן השטח.

כך היה ב-1993 כאשר קבוצת חברים, החרדים לעתיד הקיבוץ, נפגשו “על הדשא” לבחון מה צריך לקרות כדי לחלץ את הקיבוץ מהמשבר הכלכלי העמוק של אז.

מה שהתחיל על הדשא הביא, בהמשך, לשינויים נרחבים בחיי הקיבוץ ועיצב את הקיבוץ כפי שאנחנו מכירים אותו היום.

קראו את המנשר הראשון של חבורת “על הדשא”

מי אנחנו?

נדמה שכל כמה שנים הקיבוץ צריך לבחון את עצמו. יש לו ערכים. יש לו שאיפות. אבל אלה אינם חקוקים בסלע. הם משתנים עם השנים, ועם האנשים שחיים בו. צומת אחד שבו שאלנו את השאלות האלו היה ב-1980 במסגרת של דיוני “שיח וחשיבה“. החברים חולקו לקבוצות של כ-15 חברים ונפגשו ליומיים ארוכים שבהם בעזרת הנחייה הם התבקשו לברר לעצמם מה הם עושים כאן, וגם למצוא את המשותף בינם לבין יתר החברים.


קבוצה אחת נפגשת בחדר האוכל.


דוד בסן וחגי פלג בחוג במועדון.

חוג שנפגש בחדר המדריך.

הגיע זמן ללמוד

בתחילת שנות ה-80 ותיקי הקיבוץ התחילו לצאת לפנסיה. וכאשר לא היה צורך לקום לעבודה בבוקר אפשר היה להשאר ער, וערני, לתוך הערב. באותן שנים קמה “המדרשה לעיון ובירור” – מסגרת של קורסים בחודשי החורף בהם חברים מכל שכבות הגיל נפגשו לשמור הרצאות ולדון על סוגיות מהותיות. מרצים מהבכירים בארץ הגיעו אלינו ללמד. 

חוגים גדולים נפגשו במועדון (וגם בחדר האוכל)

בצילום: ד”ר אברהם אמיר מרצה על מקורות מארון הספרים היהודי.

אבל היה ביקוש רב, וכיתות רבות נוצלו כדי לקיים את המפגשים.

יאיר צבן מרצה באחת מכיתות המוסד.

גם הספרייה וחדר הווידאו הפכו לכיתות לימוד.

החוגים החזיקו מעמד לשמך ארבע שנים, ובאותם ימים היו גורם מלכד לחברה רב גילית.

“חוג” איננו בהכרח פגישה פורמלית

בשנות ה-80, כאשר ותיקי הקיבוץ התחילו לצאת לפנסיה, הקיבוץ יצר מספר מסגרות ללימודים פנימיים. הבולט מאלה היה המדרשה לעיון ולבירור. אבל גם בשנות ה-70 נערכו חוגים שבהם החברים דנו בכל רם על המהות של חברות בקיבוץ. בשנות ה-90 היו התארגנויות שנבעו מהתחושה שדרוש שינוי מהותי בהתנהלות הקיבוץ (בעיקר הכלכלית). בגם בימינו אנחנו מתכנסים כדי לשאול לאן פנינו.

אבל לאורך כל הדרך היו “חוגים” מסוג אחר – המפגש הבלתי-אמצעי של החברים. לא מדובר בשיחת קיבוץ שליבנה נושאים באופן פורמלי, אלא אותם מפגשים בשבילי, או בחדר האוכל על קפה של ארוחת בוקר. בעצם, לאורך כל הדרך החברים דנו בנושא בוערים – בקיבוץ, בישראל, ובעולם.

בצילום – ז’קו ירון ו-לובקה סטרנין אוכלים ארוחת ערב … ודנים על נושאים הרי עולם.

css.php