טיפול ביתי

במהלך השנים הקיבוץ שאף להעניק את כל השירותים הנדרשים לחברים, וככל שניתן, בתוך הבית. היום ברור לכולנו שהדבר איננו אפשרי, ומרפאת השיניים היא דוגמה טובה, ועדכני, למצב הזה.

אבל לא לפני יותר מדי שנים היה מובן מאליו שהכל ייעשה בתוך הבית, ולכן הטיפול בשיניים, במרבית המקרים, נעשה במרפאת השיניים המצויד בחצר הקיבוץ.

 

זה המלוכלך הנקי יהיה

כולנו לובשים בגדים, ומידי פעם גם חשוב שהבגדים האלה יהיו נקיים. היום כמעט בכל בית יש מכונת כביסה, אבל זה לא תמיד היה כך. במילניום הקודם לקיבוץ היתה מכבסה מרכזית.

החברים השליכו את בגדיהם לתאים שהזינו את מכונות הכביסה. מכונות האלו גדולות ותעשייתיות, אם כי לא תמיד היו לנו מכונות כאלה. אחרי הכביסה היה גם צורך לייבש את הבגדים לפני שהם מוינו וחולקו לתאים לפי "מספר הקומונה" של החבר או המשפחה.


בתמונה: אורנה ברנזבורג מוציאה כביסה נקייה מאחת המכונות.

מדובר היה בעבודה קשה, ולכן הגיוני שנשים עסקו בה.

מקדימים קום

היום נהוג לשתות כוס כפה, ואולי לאכול משהו קל. אבל לפני דור ושניים, כאשר המטבח הביתי עדיין לא היה מתאים לארוחת בוקר של ממש, נהגו לעלות לחדר האוכל למשהו לפני היציאה לעבודה.

ואם החברים מגיעים לחדר האוכל מישהו צריך להיות שם עוד יותר מוקדם כדי להכין את הקפה ואת הדייסה. זהו התפקיד של "בישול בוקר".

בתמונה: אליהו ארבל

על המר, אבל גם על המתוק

כאשר חושבים על המטבח חושבים על הארוחות שצריכים להכין. אבל קיבוץ בלי מנה שלישית, או במקרה הזה עוגת יום הולדת, איננו קיבוץ שישרוד.

בימי שישי אסתר בן שלום נהגה להכין עוגה לכל משפחה (ועוגה קטנה יותר ליחידים). היא גם הכינה עוגות יום הולדת.

הקיבוץ צועד על בטנו, וסועד

כולם חייבים לאכול, וזאת הסיבה שבמשך שנים ארוכות חדר האוכל והמטבח היו במרכז הקיבוץ.

ועל אף הרצון ליצור שוויון, על פי רוב במטבח עבדו חברות, אם כי כבר שנים שתפקיד ה-"שף" נעשה גברי.

בתמונה: ???