ממעט מדי ליותר מדי

בשנים הראשונות של הטלוויזיות בחדרי החברים המבחר היה מצומצם ביותר. היתה תחנה אחת ובעצם כולנו ראינו את אותו הדבר. רק ב-1993 הערוץ השני התחיל לשדר בישראל. כבר אז היו טלוויזיות צבעוניות בחדרים – החלוקה בהם התחילה ב-1986.

אבל ב-2009 התרחשה מהפכה נוספת בטלוויזיה בקיבוץ – התחברנו ל-YES.

החברים ישבו מול רכזי התרבות ובחנו את החבילה המועדפת עליהם. ומאז האפשרויות רק הולכות ומתרבות.

היחד הקיבוצי – בתוך המקלט, מול המקלט (הטלויזיה)

חלוקת הטלוויזיות, כמו עם רוב מוצרי הצריכה בקיבוץ, חולקו לפי שיטת הוותק – החברים הוותיקים ביותר היו הראשונים לקבל את המוצר. כך היה גם עם טלוויזיות שחלוקתן התחילה באמצע שנות ה-70.

עוד לקראת סוף שנות ה-70 חברים רבים עוד הצטופפו במקלטים שהכילו טלוויזיה – במיוחד כדי לצפות במשחקי ספורט ששודרו – כמו בצילום הזה משנת 1978.

הטכנולוגיה, כמובן, המשיכה לצעוד. ממספר מקלטים במקומות ציבוריים למקלט לכל משפחה, והיום אפילו כמעט לכל אדם במשפחה, ומטלויזיה שחור-לבן לצבעונית עם מסך דק – מה שיש היום שונה מאד ממה שהכרנו רק לפני ארבעים שנה. וזה נכון גם בנוגע למבחר שעומד לצפייה.

לא על העבודה לבדה

כולם יודעים שבבוקר קמים והולכים לעבוד. אבל לא רצוי לעבוד עד כדי כך קשה כך שאין כוח לשום דבר אחרי העבודה. יש, למשל, תחביבים.

ובשעות אחר הצהריים והערב אפשר, לאף רצוי, לעסוק בהם. כאן, למשל, זאבלה כהן מדגים את העבודה שלו בנול.

רטוב!

הברכה בקיץ היא המקום האידאלי להנפש אחרי העבודה. וגם לקרוא עיתון אם לא רוצים את המים.

וכמובן קצת קשה להנפש כאשר צריכים לשמור על הילדים.

צילומים נוספים של הבריכה אפשר למצוא ב-אלבום פייסבוק על בריכת השחייה.