שומרים על סדר ונקיון

חצר הקיבוץ זקוק לטיפול מתמיד. צריכים לטפל בזבל מסוגים שונים, ותמיד יש חפצים שדורשים העברה ממקום אחד לאחר. העבודה לא מתבצעת בעצמה. לשם כך דרוש חצרן … ולא פעם גם נערי המוסד שיחד איתו מבצעים את המלאכה החשובה הזאת.


ניסים חן על טרקטור החצרן

תחזוקת בתי הילדים דרשה טיפול מיוחד. תמיד היה משהו שהיה זקוק לתיקון או רהיט שהיה צריך לצבוע או להעביר מבית ילדים אחד לאחר. חצרן בית הילדים היה חשוב די מרכזי באגף החינוך.

חצרן הילדים ישראל גורן מסיע ילדי גן על הטרקטור שלו.

לא רק בתלייה

בגדים שיוצאים ממכונות כביסה צריכה ייבוש לפני שאפשר לקפל אותם ולחלק אותם לתאי החברים.

היום, עבור אלה שעדיין משליחים כביסה, יש מכונות ייבוש ...

מרים בדרק מוציאה בגדים ממכונת ייבוש.

… אבל היתה תקופה (כמו היום בימים חמים) שתלו את הבגדים לייבוש בחוץ.

נורית רוסיאנסקי תולה בגדים במרפסת המכבסה.

עוד לפני המיכון המשמעותי

גם בימיו הראשונים של הקיבוץ הבגדים התלכלכו. ועוד באותם ימים היתה מכבסה, אם כי הרבה פחות טכנולוגי מאשר בימינו.

רחל מכבי מכבסת בימים הראשונים של הקיבוץ.

לא רק עבודת כפיים

חברי קיבוץ רבים לובשים בגדי עבודה כאשר הם יוצאים בבוקר לעבוד. אבל לא כל בגדי עבודה הם מהסוג שמתלכלכים בבוץ או מהזיעה של המטבח החם. כדי שהקיבוץ ימשיך לתפקד דרושה לא מעט עבודה שנעשית מאחורי שולחן עבודה – עמוס ניירות, או מכשירי כתיבה או חישוב.

בלי הנהלת החשבונות, למשל, הקיבוץ יפסיק לתפקד.


אייבי כהן בהנהלת החשבונות.


לילי פורת מול מכשור ישן.

זאב כהן בהנהלת חשבונות.


שרה אשל במרכזיית הטלפונים.

כמעט סופרמרקט

ככל שההיצע הלך וגדל המחסן, ובהמשך הכל-בו (שלפעמים מכונה המרכולית) גם גדל והשתכלל. הוא גם נדד – מליד האסם (היום הביסטרוק) ועד למקומו הנוכחי ליד הקומונה.

בשנת 2017 הוא עבר מתיחת פנים משמעותית – וגם זה לפתיחה חגיגית.


איתמר כהן גוזר את הסרט של הכל-בו בפתיחה החגיגית … כאשר המדפים עדיין ריקים.

וכאשר המדפים מלאים, באמת הכל נמצא בו.

איפה אני עובד היום?

באופן כללי לכל חבר קיבוץ היה מקום עבודה שאליו הוא קם בבוקר. אבל לא מעט מקומות עבודה בקיבוץ היו זקוקים לידיים עובדות מעבר לצוות הקבוע. לקטיף בפרדס, למשל, או בזמן הזמנה חשובה באמן, היה צורך לגייס חברים, ואף להעביר אותם ממקומם הקבוע למקום שבו הצורך בעובדים היה דחוף.

הטיפול בנושא הזה היה בידיו של סדרן העבודה שקיבל את דרישות של כל ענף ודאג למסור לחברים (ולכוח העבודה הזמני כמו המתנדבים והאולפן) היכן הם יעבדו למחרת. להגיד למישהו לאן הוא צריך היה יחסית פשוט, אבל לשכנע אותו שאין לו ברירה היה הרבה יותר מסובך.

צביקה בר-אמוץ במשרד של סדרן העבודה.

פטיש, מסמר …

היום נגריית הקיבוץ עוסקת בעיקר בתיקונים ובקשות של החברים. משימותיה לפני דור היו מאד דומות, אבל בהיקף הרבה יותר גדול. ועוד בימים הראשונים של הקיבוץ אמן לא היה רק מפעל ליציקת לחץ – ה-"נ" באמן ציינה נגריה והיא מלאה מקום של כבוד בייצור של הקיבוץ.

עם השנים מיקוד הנגריה עבר לתצרוכת פנימית, אבל הזמנות מהענפים ומהחברים גרמו לכך שהמקום יעסיק מספר נגרים.

ז'קו ירון בנגריה.

ויהי אור!

מה היינו עושים בלי חשמל? הוא נחוץ לנו לאור, לקירור (וחימום), לשלל המכשירים האישיים שלנו, וכמובן גם בחצר הקיבוץ. אם יש הפסקת חשמל האוכל במקרר עשוי להתקלקל – לא נעים, אבל לא עד כדי כך נורא. אבל אם אין חשמל במטבח כל האוכל שם יתקלקל, לא נוכל לשטוף את הכלים, ועוד.

בנוסף, כל התכנסות קיבוצית דורשת תאורה והגברה. אי אפשר בלי החשמלאים.


דוד פרנק מטפל בתאורה בבית פרטי – שנות ה-70.

נחוץ בעת פיצוץ

כאשר אנחנו פותחים את הברז אנחנו מצפים שיצאו מים (וכאשר מורידים את המים באסלה מצפים שאכן הם ירדו). במילים אחרות, אין לנו סיבה לצפות שיהיו בעיות. ובכל זאת, לשם כך קיימים השרברבים. ואלה אינם רק מטפלים בבעיות בתוך הבית. הם גם דואגים לצנרת בחצר הקיבוץ – צנרת שלא מוצאים בה פיצוץ.

במהלך השנים שרברבים רבים פעלו בחצר הקיבוץ בקיבוץ, אם כי נדמה שלא נהגנו לצלם אותם במלכתם.


בצילום: רמי הלוי ומאיר ברנזבורג מטפלים בפיצוץ בשנות ה-80.

מאספקה לצריכה

העולם שלנו היום הוא עולם של שפע. אין גבול לסוגי משחת השיניים שביניהם אפשר לבחור. שמפו? מדפים שלמים גודשים את החנויות. אבל לא תמיד היה כך. בשנותיו הראשונות, וממש עד לשנות ה-70, אפשר להגיד שקיבוץ היה חברה של מחסור. משחת שיניים היתה … אבל רק סוג אחד.


מוניה רוזנברג מאחורי הדלפק של ההספקה הקטנה.

עד לתוך שנות ה-70 ואפילו ה-80 חלק גדול מהאספקה הקטנה היתה דרך אזמנה.


מולי ורדי מקבל הזמנה.

מרסל ברין מטפלת בהזמנה של משה ארנן.

עם השנים, כמובן, המבחר במצרכים נעשה גדול יותר. בקיר אפשר לראות מספר סוגי סיגריות, ובמדפים מוצרי קוסמטיקה מגוונים.

סלביה קדם "מוכרת" ליפה סימון.

סימן ברור לשינוי שהתרחש בצרכנות בקיבוץ אפשר למצוא בעגלות שהיום עומדות לשימוש החברים. אם בעבר הלא כל כך רחוק סל יחסית קטן הספיק לקניות היו החברים משתמשים בעגלות קנייה … ומצליחים למלא אותן מכל טוב.


אורית ליפסון ואברהם ינובסקי בעת ספירת מלאי.