עדיין עם הידיים על ההגה

סולבר סיפק פרנסה למגוון חברים. בהתחלה היו חברים שעבדו בפס הייצור, ותמיד היו חברים בהנהלת החשבונות ובמעבדה. והיה צורך בנהג – לפעמים כדי להעביר סחורה בתוך הארץ, ובאופן יום-יומי להביא עובדים מהקיבוץ אל המפעל ובחזרה. ולתפקיד הזה לא היה מישהו מתאים יותר מאשר אדם שכל השנים עסק בתחבורה – שלמה כהן.


שלמה כהן ידי ההגה.

מביאים את המפעל “הביתה”

היו ימים שבהם חבר הקיבוץ הגיע למקום העבודה שלי ברגל או באופניים. אבל המפעל של סולבר היה במרחק של כ-20 דקות נסיעה – מהקיבוץ לאשדוד. עם מרחק כזה קל לשכוח שהמפעל הוא “שלנו”.

אחת הדרכים לשמירה על קירבה בין המפעל לקיבוץ היה ערב אוכל סיני בקיבוץ. בעזרת טבח מקצועי של אוכל סיני ועובדי המפעל הוכן ארוחה חגיגית שבמרכזה המוצרים (האכילים) של סולבר.


עובדות המפעל – אינה בוטביניק, לאה אייזן וטליה ליבני מכינות מטעמים.

הארוחה החגיגית בחדר האוכל.

היה מקום גם לוותיקים

כאשר הקיבוץ חיפש תעשייה חדשה המטרות המרכזיות היו למצוא מקור להכנסות ומקומות פרנסה. באותה תקופה חברי הקיבוץ הוותיקים כבר התחילו לצאת ממעגל העבודה, אבל כמה מהם גם התגייסו להעמדת המפעל הרגליו.

יעקב אשל, משה נחתומי, ו-יצחק קדם בחגיגה קטנה במפעל.

הוותיקים האלה, כמובן, לא סתם ישבו סביב לשולחן או שתו קפה. היו היו פעילים מאד בהנהלה, במחסן ובתחזוקת המפעל.

יעקב אשל בעבודה.

גם בפס היצור

כיאה לקיבוץ המקיים את עצמו, כאשר חצור רכש את סולבר הוא איכלס את המפעל עם חבריו. חברים אלה מילאו כמעט את כל התפקידים אשר במפעל – בהנהלה, במעבדה, וגם בעבודה היום-יומית בפס הייצור ובעבודות התחזוקה.

עם השנים החברים עזבו את עבודת הכפיים, אבל בתחילת הדרך לא מעט חברים עסקו ייצור ממש.

ני
ניר דקל


אסא קצירי


ניר ברקאי

אופיר רמות

רחוק, אבל של כולנו

מפעל הסויה סולבר ממוקם באשדוד – נסיעה של כעשרים דקות מהקיבוץ. אפשר היה לחשוב שהמרחק הזה יצר ניתוק מהקיבוץ, אבל חברי הקיבוץ שהצביעו על קניית המפעל לא התעניינו במקומות העבודה ועל הרווחים בלבד – הם התעניינו לדעת מה קורה במפעל, כיצד הוא עובד.

בשלבים המוקדמים של הפעלת המפעל אורגנה ביקורים בו, והחברים נסעו כדי ללמוד מה קורה בו.


אורי אשל, המנכ”ל הראשון של סולבר, מסביר לחברי קיבוץ על תהליכים במפעל (1988).

מסויה ייצא זהב?

במסגרת החיפושים למקורות פרנסה והכנסה חדשים לקיבוץ הוחלט בשנת 1987 לרכוש מפעל לעיבוד חלבון סויה באשדוד – מפעל שקיבל את השם סולבר.

המפעל קלט חברי קיבוץ רבים בכל סוגי העבודות – ביניהן ייצור, שיווק, ומעבדה.


טרבור מרדית במעבדה של סולבר.

המפעל הפך לאחד המפעלים המובילים בעולם בתחום הסויה.