ט”ו בשבט הראשון

מי שמביט על גבעת חצור היום יתקשה להאמין שפעם הוא לא היה מכוסה בעצים ובירק. אבל בשנים הראשונות של הקיבוץ שטחים רבים היו זקוקים לנטיעות ולגינון. בשנת 1947 הקיבוץ, על כל משפחותיו, צעד מהתל כדי לנטוע, ולחגוג.

ומאותה תהלוכה לקראת הנטיעות – אלישע ו-טובה שומרון עם הבת הבכורה נורית, ואחריהם יוסקה רמות:

נטיעות בשעת מלחמה

מגפת הקורונה שיבשה את חיי היום-יום שלנו, וגם את החגים. אי אפשר לצאת בתהלוכה לנטוע עצים כאשר עלינו לשמור על ריחוק חברתי. אבל לא רק הקורונה משבשת. בשנת 1991, בזמן מלחמת המפרץ, אמנם יצאנו לנטיעות, אבל הידיים לא היו לגמרי פנויות למלאכת הנטיעה היות שהיה עלינו להחזיק את קופסאות מסכות הגז שהחזקנו קרובות אלינו בכל אשר עשינו.


עפרה הלוי משוחחת עם חברה עם מסכה בעת הנטיעות – 1991.

לא רק ההורה ההיא

הוא אחד הצילומים האייקוניים של חצור – מעגל הורה של חלוצים צעירים על רקע של קרקע בתולה:

הצילום הוא מט”ו בשבט בשנת 1943 – בגבולות. אבל הוא איננו הצילום היחיד מאותו חג. דאגו לצלם עוד מרכיבים של אותו אירוע. היתה, למשל, נטיעה די מסיבית:

ויש אפילו עוד צילום של הריקוד החגיגי:

דרכים להרחבת המשפחה

בחצור, כמו בקיבוצים אחרים, הילודה איננה הדרך היחידה שבה משפחות גדלות. יש גם קליטה. במגוון דרכים חברים חדשים הצטרפו לקיבוץ – חברות נוער, אולפן, מתנדבים – וברוב המקרים הנקלטים החדשים האלה זכו להשתלב לתוך משפחות גרעיניות בקיבוץ.

הנה, בשנות ה-60 בני ו-רוחמה קלברש יצאו עם הבנות רחלי ורותי לנטוע עצים בט”ו בשבט:

וכשלושים שנה מאוחר יותר, כאשר הבנות כבר אינם בקיבוץ, אנחנו שוב פוגשים את רוחה כאשר היא נוטעת עץ על משפחת הלפר, עם הבן ה-“מאומץ” איאן:

 

כך (ממש) הולכים

אנחנו תמיד שרים ש-“כך הולכים השותלים” אבל על פי רוב אנחנו רואים רק צילומים – ובהם השותלים לא בדיוק הולכים. בשנת 1977 מתנדב בקיבוץ – מייק בירנבאום – צילם חלקים של טקס ט”ו בשבט, מתחילתו במדרון המערבי של חדר האוכל, והתהלוכה עד למקום הנטיעות. ועל אף העובדה שאיכות הסרט איננה משובחת, אפשר בכל זאת לראות הליכה של ממש.

בסוכות תשבו …

אם לא יורד גשם, הקיבוץ יושב בסוכות … אחת מרכזית ליד חדר האוכל, ורבים אחרים ליד בתי החברים.

בבניית הסוכה מתגייסים חברים רבים (לרוב יחסית צעירים)

והתוצאה מרשימה.

וכמובן גם בכל בתי הילדים שנבנות על ידי ההורים בשעות אחר הצהריים:

בבתי הילדים של הגיל הרך ההורים בונים את הסוכה, אם כי הם זוכים לעזרה מהילדים.

צילומים רבים על סוכות בחצור אפשר למצוא ב-אלבום פייסבוק על החג

חגיגה מיוחדת

חג הפסח 1972 בחצור לא ציין רק את יציאת מצרים. היתה גם חגיגה לציון 35 שנים לגרעין המייסד הארץ-ישראלי של קיבוץ ג’.

כרגיל, היתה הצפיפות האופיינית לסדר פסח בחדר האוכל:

וילדי קבוצת שקד הופיעו בריקוד החד גדיא המסורתי:

ואחרי ששולחנות הסדר פונו היתה גם ההורה המסורתית (שהיה יותר דומה לרונדו):

אבל בהמשך אותו חג היה ערב מיוחד לציין 35 שנים לגיבוש הגרעין המייסד:

והאירוע המיוחד הזה צויין במגוון דרכים:


פאני סער, שהיתה יעודה בעוגות שלה, הכינה עוגה מיוחדת.

 

ומה עושים בסוכה?

ילדי הקיבוץ חוגגים את סוכות בבתי הילדים ובמרחבים שלהם, ומידי שנה עולה השאלה של מעבר לארוחות בה, מה עושים בסוכה.

קבוצת אייל סועדת בתוך הסוכה בשנות ה-60. עם המטפלת פרומה קרני ו-רוני ברנזבורג.

מרחב מרץ (המרחב הצעיר) מארחת את שלמה ולדמן שמנחה את הילדים בבניית משחקי חשיבה.

מפעל משפחתי

במהלך השנים ט”ו בשבט נחגג פחות או יותר באותה דרך – ציון כלל קיבוצי ונטיעות במסגרת משפחתית. בשנות השישים עדיין היו שטחים רבים שהיו זקוקים לנטיעות. גינות הנוי דאגו לכך שכל משפחה יהיה (לפחות) שתיל אחד.

בצילום: רות ו-מוטקה קצירי והמשפחה נוטעים – 1963.

 

עוד מסורת של החג

היו שנים שבהן מספר רב של חברי קיבוץ עבדו בענפים חקלאיים. אולי אפילו נציג של כל משפחה. אפשר היה לדעת מה גדל בשדות. עם השנים – גם כאשר הוותיקים הזדקנו ומשפחות צעירות יצאו פחות ופחות לטייל בשדות רבים מחברי ותושבי הקיבוץ לא ידעו מה גדל בשדות.

לשם כך נוצרה מסורת חדשה של חגי תשרי – יציאה למטעים כדי להכיר את הגידולים – בשלב מסויים אפרסמונים, ובהמשך רימונים.


אדי בנדיק מסביר ומדגים למשפחות על גידול רימונים.