בילוי משפחתי

עבודות העישוב בגיוסים היתה לרוב עבודה של ידיים מבוגרות. אבל בשעות הבילוי הילדים היו אצל ההורים, ומי ישמור עליהם כאשר ההורים יוצאים לגיוס? זאת ועוד: היציאה לגיוסים על הילדים העניקו הזדמנות לפתח את הזיקה לחקלאות ולעבודה אצל הילדים.

טובה ו-אלישע שומרות, עם איתן ואילן בגיוס תפוחי אדמה.

פורמה קרני עם נחום ואורית בגיוס עישוב כותנה.

קול העם

קיבוץ הוא חברה די ממוסדת. על אף החלום של תזמורת שמנצחת על עצמה, הרבה מהמתרחש בא דרך המוסדות. שיחת הקיבוץ הוא הריבון, והמזכירות מבצעת, אבל חייב להיות גם נכונות לשמוע את הקולות מן השטח.

כך היה ב-1993 כאשר קבוצת חברים, החרדים לעתיד הקיבוץ, נפגשו "על הדשא" לבחון מה צריך לקרות כדי לחלץ את הקיבוץ מהמשבר הכלכלי העמוק של אז.

מה שהתחיל על הדשא הביא, בהמשך, לשינויים נרחבים בחיי הקיבוץ ועיצב את הקיבוץ כפי שאנחנו מכירים אותו היום.

קראו את המנשר הראשון של חבורת "על הדשא"

מה? לא צריכים למלא שולחנות?

חדר האוכל נבנה ב-1956. עוד לפני חדר האוכל הנוכחי (שהורחב פעמיים מאז) השיטה היתה "למלא שולחנות". הסועדים לא בחרו היכן לשבת, אלא התיישבו לפי המקום הפנוי הבא. היה אפילו קורה שאנשים שנכנסו יחד מצאו את עצמם בשולחנות שונים.

כל זה השתנה כאשר בסוף 1971 הונהג הגשה עצמית בארוחות בוקר. עכשיו אפשר היה למלא את המגש ולבחור לאן להתיישב ולאכול.

בצילום: ירדנה בר-אמוץ וטובה נחתומי מכינות את ארוחת הבוקר בהגשה העצמית

היום נראה לנו הגיוני ביותר שכל אחד יכול לשבת היכן שרוצה. עם זאת, באמצעות "מילוי שולחנות" חברי הקיבוץ נמצאו בקשר עם חברים שמעבר לחוג הקטן של חבריהם. עם כל אי-הנוחות אשר בדבר, היה בזה גם משהו חיובי.

הכנת חדר האוכל לפני ההגשה העצמית דרשה עבודה רבה – השולחנות היו ערוכים לארוחה עם צלחת וכוס לכל סועד, וכל הכלים הדרושים לאותה ארוחה.

הצילום מהתקופה של המעבר להגשה עצמית. השולחנות ערוכים לארוחת צהריים, אבל כבל החשמל התלוי שנראה באמצע הצילום מעיד שבארוחות האחרות החברים לקחו אוכל בעצמם מעגלות שמוקמו בחדר האוכל.

היחד הקיבוצי – בתוך המקלט, מול המקלט (הטלויזיה)

חלוקת הטלוויזיות, כמו עם רוב מוצרי הצריכה בקיבוץ, חולקו לפי שיטת הוותק – החברים הוותיקים ביותר היו הראשונים לקבל את המוצר. כך היה גם עם טלוויזיות שחלוקתן התחילה באמצע שנות ה-70.

עוד לקראת סוף שנות ה-70 חברים רבים עוד הצטופפו במקלטים שהכילו טלוויזיה – במיוחד כדי לצפות במשחקי ספורט ששודרו – כמו בצילום הזה משנת 1978.

כמעט שומרים על קשר

בעידן של הטלפונים הסלולריים האישיים קשה לתאר שפעם שיחת טלפון פשוטה היתה דבר מורכב. בתקופה מסוימת הטלפון היחיד של הקיבוץ היה במזכירות והיה צורך לגשת לשם כדי לטלפן, או לקבל שיחה. (היות וגם ביתר המדינה לרבים מחוץ לקיבוץ לא היו טלפונים לא היה צפי לשיחות רבות.) הטלפון הציבורי מוקם באולם הספורט, וגם שם היה תור להשתמש בו. ואז, בסוף שנת 1983, החברים זכו לטלפונים בדירות. אפילו הוחלט על מספר שיחות "חינם" (ז"א כחלק מהתקציב האישי) לחבר. עידן חדש של ממש נפתח … גם אם היום זה נראה כהיסטוריה עתיקה.


קית הול מחלק טלפונים חדשים לחברים

מי אנחנו?

נדמה שכל כמה שנים הקיבוץ צריך לבחון את עצמו. יש לו ערכים. יש לו שאיפות. אבל אלה אינם חקוקים בסלע. הם משתנים עם השנים, ועם האנשים שחיים בו. צומת אחד שבו שאלנו את השאלות האלו היה ב-1980 במסגרת של דיוני "שיח וחשיבה". החברים חולקו לקבוצות של כ-15 חברים ונפגשו ליומיים ארוכים שבהם בעזרת הנחייה הם התבקשו לברר לעצמם מה הם עושים כאן, וגם למצוא את המשותף בינם לבין יתר החברים.


קבוצה אחת נפגשת בחדר האוכל.


דוד בסן וחגי פלג בחוג במועדון.

חוג שנפגש בחדר המדריך.

הגיע זמן ללמוד

בתחילת שנות ה-80 ותיקי הקיבוץ התחילו לצאת לפנסיה. וכאשר לא היה צורך לקום לעבודה בבוקר אפשר היה להשאר ער, וערני, לתוך הערב. באותן שנים קמה "המדרשה לעיון ובירור" – מסגרת של קורסים בחודשי החורף בהם חברים מכל שכבות הגיל נפגשו לשמור הרצאות ולדון על סוגיות מהותיות. מרצים מהבכירים בארץ הגיעו אלינו ללמד. 

חוגים גדולים נפגשו במועדון (וגם בחדר האוכל)

בצילום: ד"ר אברהם אמיר מרצה על מקורות מארון הספרים היהודי.

אבל היה ביקוש רב, וכיתות רבות נוצלו כדי לקיים את המפגשים.

יאיר צבן מרצה באחת מכיתות המוסד.

גם הספרייה וחדר הווידאו הפכו לכיתות לימוד.

החוגים החזיקו מעמד לשמך ארבע שנים, ובאותם ימים היו גורם מלכד לחברה רב גילית.

לכל הגילים

כבר מימיו הראשונים חצור פתח "מועדון לחבר". המועדון הנוכחי נחנך בדצמבר 1975, אבל לפני-כן מבנים אחרים, כולל חדר האוכל, זכו לכותרת ומילאו את התפקיד.

עם הכנסת טלוויזיות לתוך דירות החברים הנחיצות של המועדון דעכה, ולאורך תקופה לא קצרה השימוש הראשי של המועדון היה שיחת הקיבוץ (שגם אליה מעטים הגיעו). אבל כל דור והצרכים שלו. כאשר דור הבנים הראשונים יצאו לפנסיה המועדון הפך למקום מפגש במהלך היום, כאשר פעם בשבוע או שבועיים, בניצוחו של אורית שדה, רבים מאלה שיצאו ממעגל העבודה הגיעו כדי לשמוע הרצאה.

במועדון … עוד לפני שהיה מבנה

קיבוץ הוא קהילה (אם כי לא קהילה היא קיבוץ). בשנים שבהן הדירה המשפחתית היתה קטנה החברים בילו רבות משעות הערב במקומות ציבוריים. בעצם, רבים מוותיקים הקיבוץ היו בקיבוץ מפני שהם מצאו חיוב בקהילתיות הזאת.

היום רק בערבים מעטים החברים ו/או המשפחות נמצאים במועדון הקיבוץ, אבל היו ימים שבהם המועדון התחרה עם חדר האוכל כמוקד הפעילות (ובעצם, המועדון היה בתוך חדר האוכל).

בצילום: הלל לסטר ו-בידג'ו זוהר משחקים שחמט במועדון בשנות ה-50.