מקורות המים של חצור

רוב המים הביתיים של חצור מגיעים אלינו מבאר הממוקמת ליד הכיכר בכניסה לקיבוץ – לקראת העלייה למגרש החנייה.

מערכת השאיבה בתוך בית הבאר.

בית הבאר נבנה בתחילת שנות ה-50.

והוא שימש המקור היחיד למים עד להתחברות הקיבוץ למקורות ב-2009:

קשר עם העולם שבחוץ

היום, כאשר לכל בית יש תקשורת אינטרנטית אנחנו נמצאים במרחק של קליק מכמעט כל מקום בעולם. אבל פעם לא היו לנו אפילו טלפונים והקשר הנפוץ ביותר היה הדואר.

הלכנו לדואר בקיבוץ כדי לשלוח מכתבים:


סוניה חצרוני מוכרת בולים בדואר – 2009

היום, אם אנחנו בכלל מקבלים דואר בתאי הדואר שלנו סביר להניח שמדובר בחשבונות, ויש בוודאי לא מעט חברים שאפילו אינם בודקים את התאים שלהם – שעדיין נמצאים בכניסה המערבית לחדר האוכל:

היו ימים שבהם תיבות הדואר היו קטנות יותר, אבל הם הוגדלו – לא מפני שהתחלנו לקבל כמויות גדולות יותר של דואר, אלא מפני שהיה צורך בתא מספיק גדול להכין את העיתון שחולק שם. היום, כזכור, חלק גדול מהתאים בכלל אינם נבדקים.

מסימני הקיבוץ הרב דורי

אנשים ארבעה דורות מתהלכים בשבילי הקיבוץ. יש מי שהולך ברגל, יש מי שנוסע אופניים, יש בקלנועית ואפילו בגולפי. ויש גם עגלות תינוקות. השבילים שייכים לכולם, אבל לא כולם מרגישים בטוחים בהם.

כדי להבטיח את הבטחון של כולם במרכז הקיבוץ, בשבילים צרים, הוצבו שלטים שמכוונים את התנועה.

היום השטח מלא בקלנועים

הכניסה המזרחית לחדר האוכל משמשת גם למגרש חנייה – לא למכוניות שאינן מגיעות לשם, אלא לאמצעי תחבורה זעירים יותר. ותיקים רבים מגיעים בקלנועים שלהם, אבל לפני שהקיבוץ התמלא בכלים האלה אפשר היה לראות שם זוגות אופניים רבים. וגם היום הרבה חברים וילדים חונים שם.

היום מתחת לעץ שבצילום יש ספסלים, אם כי מסביב למשטח יש עמדות חנייה רבות לאופניים.

הלב הפועם של הקיבוץ – של פעם

חדר האוכל של הקיבוץ לא רק סיפק ארוחות שלוש פעמים ביום לחברים ולתושבים. הוא גם היה מקום מפגש (גם כאשר כבר אין צורך למלא שולחנות). ובנוסף, הוא היה אחד הערוצים המרכזיים של העברת מידע לחברים. לוח המודעות היה מלא במידע חשוב, ותאי הדואר שבכניסה המערבית לחדר האוכל היו מתמלאים עם מכתבים מבחוץ ועם ידיעות פנימיות לחברים.

היום מודעות עדיין נתלות בלוח, אבל נדמה שלעתים קרובות יותר הוא כמעט ריק.

לכל הגילים

כבר מימיו הראשונים חצור פתח “מועדון לחבר”. המועדון הנוכחי נחנך בדצמבר 1975, אבל לפני-כן מבנים אחרים, כולל חדר האוכל, זכו לכותרת ומילאו את התפקיד.

עם הכנסת טלוויזיות לתוך דירות החברים הנחיצות של המועדון דעכה, ולאורך תקופה לא קצרה השימוש הראשי של המועדון היה שיחת הקיבוץ (שגם אליה מעטים הגיעו). אבל כל דור והצרכים שלו. כאשר דור הבנים הראשונים יצאו לפנסיה המועדון הפך למקום מפגש במהלך היום, כאשר פעם בשבוע או שבועיים, בניצוחו של אורית שדה, רבים מאלה שיצאו ממעגל העבודה הגיעו כדי לשמוע הרצאה.

במרכז החיים המשותפים

בקיבוץ של היום, כמו ברוב המקומות שאנחנו מכירים, בית המשפחה נמצא במרכז. ממנו אנחנו יוצאים בבוקר ואליו אנחנו חוזרים בערב. כך עשינו גם לפני דור, אבל סביר להניח שרוב החברים לא ראו בדירה (ב-“חדר”) את המרכז. לכותר הזה זכה, בוודאי, חדר האוכל. שם אכלו את כל הארוחות, ושם נפגשים עם חברי הקיבוץ שהיו, במידה רבה, המשפחה שלנו.

בבוקר, ביציאה לעבודה, עברו קודם דרך חדר האוכל לשתות כוס תה ולאכול פת לחם עם ריבה, ולשוחח עם החברים – כל אחד למקום העבודה שלו.

בתמונה: ז’קו ירון ו-צבי מרקמן משוחחים מעל כוס תה בבוקר לפני היציאה לעבודה.

עבודת בית … אבל לא בתוך הבית

היום בכמעט בכל בית יש מכונת כביסה והמשפחות קובעות לעצמן מתי מתאים לכבס. אבל עד בערך תחילת המאה מכונות כביסה ביתיות היו מצרך נדיר וכולנו צעדנו, פעם בשבוע – לרוב בשבת, עד למכבסה כדי להשליך כביסה (ולאסוף אותה בקומונה מספר ימים מאוחר יותר).

לתוך התאים במכבסה החברים מיינו את בגדיהם לפי סוג הבגד, וכאשר הם חזרו לקומונה הם קיבלו את הכל מכובס, מקופל, אפילו מגוהץ (כן גם ממחטות).

בצילום: ז’קו ירון עולה לתאי המכבסה כדי להשליך כביסה. בידו הימנית קומקום מהמטבח שכנראה באותו טיול הוא מחזר למטבח.

לא רק בחצר עצמו

חצור מלא בגינון נאה, כך שאם מזג האוויר מרשה, תמיד נעים להיות בחוץ. אבל עד לפני לא יותר מדי שנים היה עוד מקום שבו נהגנו לבלות זמן ממושך, והוא לא היה בתוך הקיבוץ.

היום לכל משפחה יש מכונית וכמעט ואין לנו צורך בתחבורה ציבורית – שגם זה היום קיים בצורה פחות או יותר סבירה. אבל לא תמיד היה כך. פעם רבים מאיתנו שנסענו מחוץ לקיבוץ נאלצנו להגיע הביתה באמצעות נהג הבית או טרמפים, וחיכינו דקות ארוכות בסיבוב חצור (הישן) עד שמישהו אסף אותנו. יש חברים שחישבו שימים שלמים של חייהם עברו שם.

במועדון … עוד לפני שהיה מבנה

קיבוץ הוא קהילה (אם כי לא קהילה היא קיבוץ). בשנים שבהן הדירה המשפחתית היתה קטנה החברים בילו רבות משעות הערב במקומות ציבוריים. בעצם, רבים מוותיקים הקיבוץ היו בקיבוץ מפני שהם מצאו חיוב בקהילתיות הזאת.

היום רק בערבים מעטים החברים ו/או המשפחות נמצאים במועדון הקיבוץ, אבל היו ימים שבהם המועדון התחרה עם חדר האוכל כמוקד הפעילות (ובעצם, המועדון היה בתוך חדר האוכל).

בצילום: הלל לסטר ו-בידג’ו זוהר משחקים שחמט במועדון בשנות ה-50.