הדואר (כבר לא) בא היום

נכון לקיץ 2023 כבר אין סניף דואר בקיבוץ חצור. אמנם דואר עדיין מגיע אלינו, אבל אין לנו שירותי הדואר שהסניף היה מספק. סגירת הסניף היא חלק ממגמה כלל ארצית – סניפים רבים ביישובים קטנים (וגם לא כל כך קטנים) נסגרו, ובמהלך מספר חודשים עד לסגירת הסניף בחצור תושבים ממספר יישובים באזור היו מגיעים אלינו כדי לקבל שירותי דואר. עבור אותם שירותי דואר עלינו היום להגיע להגיע לסניף בגן יבנה.

עד 1965 לא היה סניף דואר בחצור. כמובן שקיבלנו דברי דואר, ואפילו היה אפשר לשלוח, אבל כמעט אין מישהו בחצור שזוכר כיצד הדבר התבצע. (הארכיון ישמח לקבל מידע מוסמך בנושא.)

ב-1964 הקיבוץ קיבל הודעה על אישור פתיחת סניף:

ובחודש פברואר 1965 מנהל מחוז לשירותי הדואר מסר רשמי לקיבוץ על פתיחת הסניף:

לכבוד הפתיחה הופקה מעטפה מיוחדת:

בה מציינים את פתיחת הסניף, ואת העובדה שהסניף “תעסוק בכל פעולות הדואר כולל עיסקות בנק הדואר:

קשר עם העולם שבחוץ

היום, כאשר לכל בית יש תקשורת אינטרנטית אנחנו נמצאים במרחק של קליק מכמעט כל מקום בעולם. אבל פעם לא היו לנו אפילו טלפונים והקשר הנפוץ ביותר היה הדואר.

הלכנו לדואר בקיבוץ כדי לשלוח מכתבים:


סוניה חצרוני מוכרת בולים בדואר – 2009

עובדת הדואר המיתולוגית של קיבוץ חצור היתה אטי ברקאי. דווקא מוזר שכמעט אין צילומים שלה בסניף. המשקולות אשר בצילום כאן שימשו בשקילת חבילות שנשלחו מהסיף.

היום, אם אנחנו בכלל מקבלים דואר בתאי הדואר שלנו סביר להניח שמדובר בחשבונות, ויש בוודאי לא מעט חברים שאפילו אינם בודקים את התאים שלהם – שעדיין נמצאים בכניסה המערבית לחדר האוכל:

היו ימים שבהם תיבות הדואר היו קטנות יותר, אבל הם הוגדלו – לא מפני שהתחלנו לקבל כמויות גדולות יותר של דואר, אלא מפני שהיה צורך בתא מספיק גדול כדי להכין את העיתון שחולק שם. היום, כזכור, חלק גדול מהתאים בכלל אינם נבדקים.

נכון לחודש יוני, 2023 כבר אין בחצור סניף דואר. אמנם פרטי דואר עדיין מגיעים לתאים אשר בכניסה לחדר האוכל, אבל האמצעים לתקשורת ולקבל חבילות (ולקבלת חשבונות למיניהם – אולי פריט הדואר הנפוץ ביותר היום) השתנו מאז פתיחת הסניף בשנה 1965.

אלה חייטי היתה עובדת הדואר האחרונה בנסיף של חצור.

קצת לפני סגירת הסניף הארכיון ביקר אצל אלה והתרשם ממה שכבר איננו:

                    היה                   …            וכבר איננו

שומרים על סדר ונקיון

חצר הקיבוץ זקוק לטיפול מתמיד. צריכים לטפל בזבל מסוגים שונים, ותמיד יש חפצים שדורשים העברה ממקום אחד לאחר. העבודה לא מתבצעת בעצמה. לשם כך דרוש חצרן … ולא פעם גם נערי המוסד שיחד איתו מבצעים את המלאכה החשובה הזאת.


ניסים חן על טרקטור החצרן

תחזוקת בתי הילדים דרשה טיפול מיוחד. תמיד היה משהו שהיה זקוק לתיקון או רהיט שהיה צריך לצבוע או להעביר מבית ילדים אחד לאחר. חצרן בית הילדים היה חשוב די מרכזי באגף החינוך.

חצרן הילדים ישראל גורן מסיע ילדי גן על הטרקטור שלו.

לא רק בתלייה

בגדים שיוצאים ממכונות כביסה צריכה ייבוש לפני שאפשר לקפל אותם ולחלק אותם לתאי החברים.

היום, עבור אלה שעדיין משליחים כביסה, יש מכונות ייבוש ...

מרים בדרק מוציאה בגדים ממכונת ייבוש.

… אבל היתה תקופה (כמו היום בימים חמים) שתלו את הבגדים לייבוש בחוץ.

נורית רוסיאנסקי תולה בגדים במרפסת המכבסה.

עוד לפני המיכון המשמעותי

גם בימיו הראשונים של הקיבוץ הבגדים התלכלכו. ועוד באותם ימים היתה מכבסה, אם כי הרבה פחות טכנולוגי מאשר בימינו.

רחל מכבי מכבסת בימים הראשונים של הקיבוץ.

לא רק עבודת כפיים

חברי קיבוץ רבים לובשים בגדי עבודה כאשר הם יוצאים בבוקר לעבוד. אבל לא כל בגדי עבודה הם מהסוג שמתלכלכים בבוץ או מהזיעה של המטבח החם. כדי שהקיבוץ ימשיך לתפקד דרושה לא מעט עבודה שנעשית מאחורי שולחן עבודה – עמוס ניירות, או מכשירי כתיבה או חישוב.

בלי הנהלת החשבונות, למשל, הקיבוץ יפסיק לתפקד.


אייבי כהן בהנהלת החשבונות.


לילי פורת מול מכשור ישן.

זאב כהן בהנהלת חשבונות.


שרה אשל במרכזיית הטלפונים.

כמעט סופרמרקט

ככל שההיצע הלך וגדל המחסן, ובהמשך הכל-בו (שלפעמים מכונה המרכולית) גם גדל והשתכלל. הוא גם נדד – מליד האסם (היום הביסטרוק) ועד למקומו הנוכחי ליד הקומונה.

בשנת 2017 הוא עבר מתיחת פנים משמעותית – וגם זה לפתיחה חגיגית.


איתמר כהן גוזר את הסרט של הכל-בו בפתיחה החגיגית … כאשר המדפים עדיין ריקים.

וכאשר המדפים מלאים, באמת הכל נמצא בו.

איפה אני עובד היום?

באופן כללי לכל חבר קיבוץ היה מקום עבודה שאליו הוא קם בבוקר. אבל לא מעט מקומות עבודה בקיבוץ היו זקוקים לידיים עובדות מעבר לצוות הקבוע. לקטיף בפרדס, למשל, או בזמן הזמנה חשובה באמן, היה צורך לגייס חברים, ואף להעביר אותם ממקומם הקבוע למקום שבו הצורך בעובדים היה דחוף.

הטיפול בנושא הזה היה בידיו של סדרן העבודה שקיבל את דרישות של כל ענף ודאג למסור לחברים (ולכוח העבודה הזמני כמו המתנדבים והאולפן) היכן הם יעבדו למחרת. להגיד למישהו לאן הוא צריך היה יחסית פשוט, אבל לשכנע אותו שאין לו ברירה היה הרבה יותר מסובך.

צביקה בר-אמוץ במשרד של סדרן העבודה.

פטיש, מסמר …

היום נגריית הקיבוץ עוסקת בעיקר בתיקונים ובקשות של החברים. משימותיה לפני דור היו מאד דומות, אבל בהיקף הרבה יותר גדול. ועוד בימים הראשונים של הקיבוץ אמן לא היה רק מפעל ליציקת לחץ – ה-“נ” באמן ציינה נגריה והיא מלאה מקום של כבוד בייצור של הקיבוץ.

עם השנים מיקוד הנגריה עבר לתצרוכת פנימית, אבל הזמנות מהענפים ומהחברים גרמו לכך שהמקום יעסיק מספר נגרים.

ז’קו ירון בנגריה.

ויהי אור!

מה היינו עושים בלי חשמל? הוא נחוץ לנו לאור, לקירור (וחימום), לשלל המכשירים האישיים שלנו, וכמובן גם בחצר הקיבוץ. אם יש הפסקת חשמל האוכל במקרר עשוי להתקלקל – לא נעים, אבל לא עד כדי כך נורא. אבל אם אין חשמל במטבח כל האוכל שם יתקלקל, לא נוכל לשטוף את הכלים, ועוד.

בנוסף, כל התכנסות קיבוצית דורשת תאורה והגברה. אי אפשר בלי החשמלאים.


דוד פרנק מטפל בתאורה בבית פרטי – שנות ה-70.

css.php