תגית: מגורים

לחצור – המקום, לא רק הקיבוץ – כמו לכל מקום, יש היסטוריה. וההיסטוריה הזאת לא מתחילה עם העליה לתל הרוחות. חיו אנשים כאן עוד לפנינו.

הבית הערבי

היו כמה בתים ערביים בשטח עליו הוקם הקיבוץ אך מה שזכה לשם ‘הבית הערבי’ היה מבנה מגורים בן שתי קומות שעמד כ 120 מטר ממערב לשכונת הכרם. לידו היה מבנה, בן קומה אחת, עם גג רעפים אדום.

בקומת הקרקע של הבית הערבי הייתה באר שילדי הקיבוץ הראשונים היו זורקים לתוכה אבנים ומחשבים את עמקה לפי הזמן שלקח לאבן להגיע לתחתית.

אחד ממבחני האומץ היה לעלות דרך המדרגות השבורות אל הקומה השנייה.

המבנה הנוסף היה, כנראה, מחסן ומבנה לצאן או בקר שמאוחר יותר שימש את ענף הבננות כמחסן לאשכולות הבננות שנקטפו ולפני העמסתם על המשאית שהובילה אותם לשוק.

הבית הערבי חוסל ב 1967 (באותה שנה חוסלו הרבה בתים ערבים….). שברי הבטון שלו, שכונו ע”י הדורות הבאים “האבנים הגדולות בשדה”, נמצאים עדיין באותו המקום, מערבית לשכונת הכרם.

סביב ‘הבית הערבי’ נרקמו הרבה סיפורים ואגדות החל משדים ורוחות השוכנים בו ועד לסיפורים רומנטיים שהתחרשו בין כתליו. הילדים האמינו לכולם, המבוגרים רק לרומנטיקה…

היו עוד ‘בתים ערבים’ בשטח הקיבוץ: ‘הבריכה הוורודה’, ‘בית הזונות’ (שהפך לחדר המוזיקה של המוסד,  ע”ע, והיום האטליה של זאב), והבאר עם עץ התות הלבן, אבל ‘הבית הערבי’ היה רק אחד.

כשאומרים ‘בית האריזה’ מתכוונים למבנה שהיה בתוך הפרדס ואשר בו התמקמה ביולי 1946, במשך מספר חודשים, הקבוצה הראשונה של חברי קיבוץ ג’ עד שקיבלה אישור לעלות על הגבעה.

בית האריזה היה ממוקם כ-100 מטר מערבית מהאטליה של זאב קרישר, בלב הפרדס, שנקרא אח”כ פרדס א’.

בשנותיו הראשונות של הקיבוץ בית האריזה היה המקום אליו הובאו התפוזים מוינו, נעטפו בנייר מיוחד כנגד ריקבון ונארזו בארגזי עץ לפני שנשלחו לשוק.

כל עבודת הקטיף והאריזה נעשתה בידיים ע”י החברים, עובדי הפרדס.

עם העברת הטיפול בתפוזים למרכזים אזוריים, חוסל בית האריזה.

בדורות האחרונים הבתים של חלק ניכר של העולם עברו שינויים משמעותיים – בחומרי הבנייה, בגודל, באבזור ועוד ועוד. וכך, כמובן, גם בקיבוץ. היום (כך צריך להיות ברור) אנחנו כבר לא גרים בצריפים.

למזלנו, אנחנו עדיין יכולים לטעם, טיפה, מה היה כאשר ראשונים הוותיקים עברו לגבעה. ספק אם יש מישהו היום שהיה רוצה מגורים כאלה.

מי שיטייל בשדרת המוזות ימצא את הצריף ליד הארכיון, וגם ימצא שהצריף מתחדש. אין זה אומר שהוא מתאים שוב למגורים, אבל הוא הרבה יותר מזמין. אז כדאי לבקר.

ומי שייכנס יוכל להתרשם על תנאיי המחייה בשנים הראשונות של הקיבוץ:

לא, כל הכלים האלה לא נוכחו בכל דירה, ולא כולם מאותה תקופה, אבל מדפים מהסוג הזה כן היו.

שימו לב ל-ג’רה באמצע השולחן.

וחשוב לזכור ש-ישנו בצריף כזה.