בשנות ה-80, כאשר ותיקי הקיבוץ התחילו לצאת לפנסיה, הקיבוץ יצר מספר מסגרות ללימודים פנימיים. הבולט מאלה היה המדרשה לעיון ולבירור. אבל גם בשנות ה-70 נערכו חוגים שבהם החברים דנו בכל רם על המהות של חברות בקיבוץ. בשנות ה-90 היו התארגנויות שנבעו מהתחושה שדרוש שינוי מהותי בהתנהלות הקיבוץ (בעיקר הכלכלית). בגם בימינו אנחנו מתכנסים כדי לשאול לאן פנינו.
אבל לאורך כל הדרך היו “חוגים” מסוג אחר – המפגש הבלתי-אמצעי של החברים. לא מדובר בשיחת קיבוץ שליבנה נושאים באופן פורמלי, אלא אותם מפגשים בשבילי, או בחדר האוכל על קפה של ארוחת בוקר. בעצם, לאורך כל הדרך החברים דנו בנושא בוערים – בקיבוץ, בישראל, ובעולם.
בצילום – ז’קו ירון ו-לובקה סטרנין אוכלים ארוחת ערב … ודנים על נושאים הרי עולם.
