קטגוריה: 1936 – 1939

כל חברה דואגת לבריאות חבריה, וכך גם חצור. במהלך השנים היתה בחצור מרפאה, והרוב הגדול של האחיות שעבדו בה היו חברות קיבוץ. היום חלק ניכר מהטיפול הרפואי נעשה מחוץ לקיבוץ, אבל עד היום התחנה הראשונה שאליה מגיעים כדי לשמור על הבריאות נשארת המרפאה הביתית.

בצילום: רעיה בן-בשט, ששנים רבות עבדה כאחות בקיבוץ.

רות גורדון חובשת.

משאת ליבם של חברי קיבוץ ג’ היה להתיישב בגליל. במשך 10 שנים, מהקמת הגרעין הא”י ועד ההחלטה להתישב ב’יסור’, חלמו החברים על התיישבות בגליל.
במהלך אותם שנים נבדקו מספר נקודות התישבות אפשריות בגליל היכן שיושבים היום: משגב עם, להבות הבשן, דברת, קדש נפתלי, נאות מרדכי וחוקוק.

בצילום: דייש בבית גן

חלום ההתיישבות בגליל קיבל רוח גבית כאשר החליט הגרעין לרכוש את משק משפחת מקלר מבית-גן (היום יבניאל) ואיתו 350 ראשי צאן וכמה עשרות דונם לגידולים חקלאיים ולשלוח לשם ‘פלוגה’ שתתפעל את המשק.
כל חברי קיבוץ ג’ ראו בבית-גן את ‘קרש הקפיצה לגליל‘.
בסופו של דבר חלום ההתיישבות בגליל לא התממש אבל מסתבר שאפשר להקים קיבוץ טוב גם במישור החוף.

חברי הגרעין שעבדו בבית גן בוודאי עבדו קשה. אבל בחצור תמיד ידעו שצריכים לדאוג גם לנפש. לא כל הצילומים מהתקופה ההיא מראים עבודה קשה. היה, כנראה, גם זמן לנוח ולחלום … עם מנדולינה.

בצילום: לובקה סטרנין מנגן מנדולינה בבית גן

וזה, כמובן, בנוסף לעבודת הרועה שבאופן מסורתי לוותה בנגינה בחלילית.

ואפילו היה זמן לצאת לטיולים:

כאשר הגרעינים המייסדים עוד ממתינים לקבלת פיסת קרקע, ותוך כדי הנסיון בגבולות, הקיבוץ התמקדם בראשון לציון.

בצילום: חדר הקריאה של הקיבוץ בראשון לציון

בשנת 1943 החליטה הנהגת היישוב בא”י להקים שלושה מצפים בנגב, שהיה ריק מיהודים. להחלטה זו היו כמה סיבות:

• • • • תגובה לספר הלבן שפרסמו הבריטים שאסר על התיישבות יהודית בחלקים רחבים בא”י.
      • קביעת עובדות בשטח לקראת החלטה על גבולותיה העתידיים של המדינה היהודית.
      • בדיקת היתכנות גידולים חקלאיים בנגב וקיום התיישבות יהודית שם.

הוקמו שלושה מצפים: ‘גבולות’, ‘בית אשל’, ו’רביבים’ כש’גבולות’ היה הראשון מבינהם.

במאי 1943 יצאה קבוצה של 13 חברי קיבוץ א”י ג’ מראשון לציון, דרך עזה וחאן-יונס, לאבו-זבורה והקימה את ‘מצפה גבולות’.  במשך 3 שנים ישבו חברינו בגבולות והוכיחו כי בתנאים מסוימים ניתן לגדל גידולים חקלאים ואפשר להתישב בנגב. ב 1946 המוסדות המיישבים מחליטים שאת חברי קיבוץ ג’ שהיו כבר “מבוגרים” יחליף גרעין צעיר יותר. וקיבוץ ג’ יעבור לנקודת הקבע שלו ב’יסור’ היא חצור.

לשם ‘גבולות’ שני הסברים.

הרחבת גבולות המדינה והתנגדות אקטיבית להגבלת ההתישבות היהודית.

הרבה סיפורים מעורבים בנסיון החלוצי המפואר הזה הנקרא ‘גבולות’. החל בקידוחי המים, ביחסים עם השכנים הבדואים, עצירת ואגירת מי הגשמים, על המוכתר צביקה בר-אמוץ, אז ברוורמן (אבא של איילה קצירי)  ‘האשה הראשונה בנגב’ נחמה כהן (אמא של בינה ומיה כץ) ועוד רבים.

צביקה בר-אמוץ מספר על הירידה מהקיבוץ בראשון לציון לגבולות:

“חופן עובדות לדרך”    על מצפה גבולות

היציאה מראשון לציון בלילה של 12.5.1943  (ז’ באייר תש”ג)
מחנה האוהלים הוקם באותו יום על ידי פלוגה של 13 בחורים:
צבי ב. (בר אמוץ), נסים ב’ (בכר) , יעקב ב’ (בן בשט), ישראל א. (אטקין), יהודה א. (אלעזר), לזר  (אנין), ברמה (חלמיש), אברהם צ’ (צ’כי -קרני), יעקב פ’ (פייקש-נחתומי) , יוסקה אבט, אפריים ק’ (פרוייקה), מאיר ב’,  דינו.

המקום נקרא במפות: “אבו זבורה”
יותר מאוחר קמו עוד שני מצפים : “רביבים” של הקבוץ המאוחד, ביולי 1943 ו”בית-אשל” של תנועת המושבים באוקטובר 1943.
ביום העלייה היו בידי הקק”ל כ- 5000 דונם בסביבה של גבולות, וכעבור 3 שנים כ- 14,500 דונם.

מים: בוצעו 6 קידוחים וכולם העלו רק מים שהיו מלוחים מדי לשימוש ביתי או חקלאי. מים לשימוש יומיומי (וקצת להשקייה) הובאו בעגלה מבאר בכפר ערבי ששכן במרחק של כ- 5 ק”מ.
יותר מאוחר הוכנו משטחי אספלט (3 דונם) שמהם נאספו מי גשמים לתוך בורות אגירה. (סה”כ קבולת: כ- 250 קוב)

חקלאות: על יד המצפה היו שטחים נסיוניים של: ירקות, גדולי פלחה, מטעים (הכל ב”בעל” ללא השקייה). ניטעו גם חורשות ושדרות של עצים לסימון הגבולות של שטחי המצפה. עסקו גם בחריש אדמות הקק”ל בסביבה.

היתה תחנה מטראולוגית לאיסוף נתונים על אקלים הסביבה. המפתיע ביותר: כמויות הטל הגדולות, שהוו גורם חשוב בגידול הצמחים.
מתוך הנסיונות וההסתכלות היה ברור, שאם יגיעו למקום מים מתוקים – הסיכויים החקלאיים יהיו מצוינים.

שכנים: בסביבה הקרובה היו הרבה בדואים וגם כפרים של פלאחים. היחסים איתם היו טובים מאד.

היחסים עם השלטונות הבריטיים גגם כן היו טובים – למרות החששות בזמן העלייה.
למרות ההתקדמות הרבה – וההצלחות – התברר, שלמוסדות המיישבים אין יכולת תקציבית להפוך את המצפה לנקודת התיישבות של ממש – ואחרי 3 שנים במקום החליט הקבוץ לקבל את הצעת המוסדות ולהתיישב ב”יסור” – “חצור” של היום.
את מקומה של פלוגת קבוץ ארצי ישראלי ג’ ירשה פלוגה של “ניר” – עד שהם הקימו את קבוץ “נירים” בסתיו של 1946 (כאחד מ- 11 הנקודות שעלו אז על הקרקע) ובעקבותיהם במצפה בא קבוץ “אלמגור” – ותיקי “גבולות” של היום.

(נכתב בחצור – 30.6.1983)

בפסח 1935 הקים גדוד “מרחביה” של תנועת השומר הצעיר בארץ ישראל את ה-“קומונה” שלו בתל אביב. קומונה זו שימשה אחר כך התחלה לגרעין שהתרכז במשמר העמק.

בו בזמן הצטרפו לגרעין זה כמה חברים, בוגרי עליית הנוער הראשונים מתל יוסף ועין חרוד. הגרעין, שמנה 30 חבר, קיבל את הכשרתו במשמר העמק ושם החל בהנחת היסודות החברתיים של הקיבוץ.

הגרעין חיבר יחד מספר קבוצות. גיורא בן יהודה סיפר על החיבור:

לגבי יוצאי חברות הנוער היתה בעיה של השתלבות עם הנוער הישראלי. אנחנו, בשטח העבודה: כבר היה לנו ניסיון, כי כבר שנתיים עבדנו והתרגלנו, אך לגבי הישראלים העבודה היתה חדשה, פרט למחנות עבודה. הבעיה היתה להתמזג לגוף אחד, מאחד שהחברים היו מקינים שונים, מתרבויות שונות ומגלויות שונות. למשל, בקן תל-אביב היתה קבוצה די גדולה של עולים חדשים ולאט לאט התגבשה קבוצת הגרעין שבמשך הזמן הפך להיות קיבוץ.

מתוך הקלטה לילדים בחג ה-30 ברה”ש 1976

יוסקה רמות ו-אפרים הררי במגדל השמירה של משמר העמק ב-1936 (בזמן המאורעות)

במהלך שהותם במשמר העמק חברי הגרעין ערכו יומן משותף בו הם העלו הרהורים של חלוצים צעירים שמחפשים את דרכם בארץ ובעולם. היומן, בכתב יד, קובץ כ-ספר החיים.

היסטוריה מקיפה של הגרעינים המייסדים של הקיבוץ עד לשנת 1948 – שלושת “הגימלים” – אפשר למצוא במסך שנכתב על ידי ז’קו פרחי.

טייגר היל

אוניית מעפילים שהגיעה לחוף ת”א ב 1.9.1939 עם כ 1400 מעפילים מאירופה.
בין המעפילים היו גם בוגרי קע”ג (קיבוץ עלייה ג’), הוא “הגרעין הבולגרי”’ שהצטרף לקיבוץ ג’, ב’ראשון’.
מאחר וזו הייתה עליה בלתי לגאלית האנגלים ניסו למנוע בכוח את כניסתה של האוניה לארץ ובחילופי האש נהרגו שניים מצוות האוניה. צחוק הגורל הוא שהראשונים שנהרגו מירי האנגלים במלחמת העולם השניה היו דווקא יהודים…